אפשר לזכור אחרת: האם תשנה התקשורת הישראלית את עורה?

ימי הזיכרון והשואה תשע"ה, יהיו שעת מבחן לתקשורת הישראלית, האם היא מסוגלת להתעלות מהשיח המתלהם והרדוד, או שדמם של החרדים, הותר כליל.

שנים רבות הורגלנו לפרובוקציות של שוליים קיצוניות מחד, ולחגיגה התקשורתית המסיתה והסובייקטיבית מאידך, שלא נמנעה אף מליזום פרובוקציות בעצמה. בפרויקט דוסים, הנאבק בהצלחה בהסתה התקשורתית, כל ימות השנה, שמו דגש מיוחד, למנוע את חילול זיכרון הנופלים, ע"י פרובוקציות והסתה תקשורתית שהן עצמן מתבצעות בעיצומה של צפירות ימי הזיכרון, ומחזקות את הפגיעה בכיבוד זכרם של החללים והנפטרים

ההרגל להסתה התקשורתית, כבר כל כך השתרש בהויה והתודעה הישראלית, כך כתבה למשל אמש, יו"ר מרכז תדמית, העיתונאית, חני לוז:

"עתידות:

מחר בערב יופיעו חרדים על מרקעי הטלויזיה שלכם, ולא בהקשר חיובי.

ליל יום השואה, הלילה שמוקדש להזכיר שכ-ו-ל-ם, כ-ל היהודים: חילונים, חרדים, רפורמים, קונסרבטיבים, דוקטורים, רבנים וחייטים  כולם ביחד – הובלו לשחיטה באותם קרונות,  נטבחו באותן מקלחות, נשרפו באותם תנורים, הושפלו ללא הבדלי מעמדות – הוא הלילה שהפרהסיה הישראלית במדינת היהודים, טורחת להזכיר לכם, שיש יהודים שכדאי לתעב."

בהקשר דומה, כתבה הבוקר העיתונאית, סיון רהב מאיר, את הפוסט הבא:

"יועץ התקשורת ירח טוקר צלצל אליי כעת עם סיפור מצחיק ועצוב.

הוא קיבל טלפון ממישהי שעובדת עם חברה מסחרית, ובפיה הבקשה הבאה: "העלינו קמפיין חדש ואנחנו קצת מתוסכלים. חשבנו שהקמפיין יעורר המון זעם בקרב הציבור הדתי אבל הסיפור ממש לא עולה לכותרות. אומרים שאתה יחצ"ן שמבין טוב במגזר הדתי והחרדי, אתה יכול לעזור לנו?".

איך לעזור? שאל טוקר. והיא ענתה: "אולי לארגן מחאה של ח"כים? אולי איזה מכתב של רבנים נגדנו? אנחנו חייבים לעורר באזז נגד הקמפיין. ציפינו להרבה יותר מזה, וכלום לא קורה".

עד כאן. אפשר ללמוד מפה המון, על כל כך הרבה דברים:על מה חילונים חושבים על דתיים,  על מה פרסומאים חושבים על דתיים, על מה דתיים עושים ואומרים ואיך הם נתפסים, על מה התקשורת מספרת בדרך כלל על דתיים וחילונים,
ועל ציניות."

נמאס

גם יועץ התקשורת רועי לחמנוביץ', התייחס בציניות ביקורתית למנהג המגונה  של מערכות התקשורת הישראליות:

"האם כבר מוכנים בעמדות כל צלמי כלי התקשורת בישראל בגן סאקר כדי לתפוס חרדי תורן?"

בפנייה שהופצה הערב ע"י פרויקט דוסים לעיתונאים ואנשי תקשורת נכתב כך:

"בימים אלו יש להתמקד במאחד ובמקרב, אין אנו מבקשים להשתיק את הדיון הציבורי בנושא, אלא לכבד את רגשות הזולת ולא להיגרר לשיח מלבה שנאה על סמך תופעות שוליות אשר אינם מייצגות ואינם מהותיות בשיח בין המגזרים.

לא חבל להפסיד כל כך הרבה בשביל תמונה אחת מפלגת?

עם תחילת שבוע הזיכרון הישראלי יוצאים פעילי פרויקט דוסים, בקמפיין מניעה ייחודי הקורא לעיתונאים, אנשי תקשורת וכלל עם ישראל, להימנע מהתרפסות לשיח מלבה שנאה ופילוג. בכך נעשה ביחד סוף לתופעה המבישה אותה חווינו בשנים החולפות במסגרתה מפיצים משני הצדדים תמונות של גורמי שוליים במגזר האחר הנוהגים בחוסר רגישות. זיכרון חללי עם ישראל חשוב לכולנו, חילוניים ודתיים כאחד. ואלו הם הימים שיותר מכל יכולים לאחד אותנו כחברה וכעם. אך דווקא בהם, יש את אלו, משני צדי המצלמה, שאינם מכירים בכך, ומלבים את אש המחלוקת הפנימית. תגידו, לא חבל להפסיד כל כך הרבה בשביל תמונה אחת מטופשת?

אל תתנו יד לליבוי שנאה ופילוג לצרכי רייטינג. השנה בצפירה מתייחדים ומאחדים. לא מצלמים.

*מוגש כחומר למחשבה לזכרם ועילוי נשמתם של חללי השואה ומערכות ישראל."

 הפנייה עשתה את שלה כשהעיתונאים מצדם לא נותרו אדישים ונענו לפנייה, כתב ערוץ 10 חיים הר זהב הגיב לפנייה:

"בקשה כללית מכל עמיתיי למקצוע: בואו נוותר השנה על הצילומים של החרדים שהולכים בצפירה. זה חשוב ומשמעותי ומחדש ומעניין בערך כמו לצלם חנויות שמוכרות חמץ בפסח – זאת עיתונות פח."

גם העיתונאי, ד. אוחיון, מערוץ הכנסת, הצטרף לקריאה וכתב:

"כאנשי תקשורת, אנחנו מחפשים את הפרובוקציה, את הצהוב, את המרגיז. בואו נתאפק, כולה יומיים בשנה, לא יותר מזה."

בשיחה לקול-חי, מבהירים בדוסים, כי הם בטוחים שקמפיין זה המצטרף ליזמות שלהם בימי הזיכרון של השנים קודמות, מחלחל ויביא לתוצאה הרצויה, של הפסקת ההסתה התקשורתית, והקדשה להתבוננות מהותית בתקשורת לימים אלו, כזו שמכבדת את הנופלים ואת זכרם. והפסקת מתן רוח-גבית לפרובוקטורים קיצוניים, שנהנים מסיקור תקשורתי זה.