שני בעלי דין הגיעו לדין תורה אצל רבי יוסף באב"ד, בעל ה"מנחת חינוך".
בתחילת הדיון פנה הרב לאחד מהם ושאל שאלה מפתיעה: "יכול להיות שאבא שלי היה מסדר הקידושין בחתונה שלך?"
האיש השיב בשלילה.
למשמע התשובה אמר ה'מנחת חינוך': "אם כך, איני יכול לדון בתיק הזה."
עוד באתר:
בעל הדין נדהם. מה הקשר? וכי ה'מנחת חינוך' דן רק אנשים שאביו סידר להם חופה וקידושין?
ואז התברר הסיפור.
כמה רגעים קודם לכן סיפר בעל הדין השני, שאביו של ה'מנחת חינוך' היה מסדר הקידושין בחתונתו. לא הייתה כאן קרבה מיוחדת, לא טובת הנאה ולא היכרות עמוקה. ובכל זאת חשש הרב שמא עצם התחושה החיובית שנוצרה בלבו כלפי אחד הצדדים תיחשב ל"שוחד דברים".
לכן ביקש לברר האם גם הצד השני קשור אליו באותה מידה. משהתברר שלא, פרש מן הדין.
2.
בפרשת השבוע, פרשת פנחס, נשמעת אחת התביעות המרגשות ביותר בתורה. חמש בנות ניצבות לפני משה רבנו ואומרות: "אבינו מת במדבר… ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו… תנה לנו אחוזה." הן אינן מבקשות מתנת חסד ואינן באות לבכות על גורלן. הן מבקשות משפט צדק.
משה שומע את הדברים ולכאורה היה מקום שיכריע מיד, אולם במקום זאת ממשיכה התורה ומספרת: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'." וחז"ל מוסיפים פרט מפתיע: "נתעלמה ממנו הלכה."
ה"חפץ חיים" ביאר, שאפשר שזו הייתה הסיבה. בתוך דבריהן של בנות צלפחד מסתתר פרט שכמעט ואינו מושך את העין. תוך כדי שהן מספרות על אביהן, הן מוסיפות: "והוא" – אבינו – "לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח."
ייתכן, שלא הייתה להן כל כוונה לכך. הן רק ביקשו להבהיר, שאביהן לא נמנה עם עדת קורח אלא בחטאו שלו מת, אך הדברים נשמעו גם כמסר אישי למשה: אבינו לא היה בין החולקים על הנהגתך. הוא תמיד היה נאמן לך.
אפשר, שמשה רבנו הבין היטב את טענתן ואף ידע כיצד יש לפסוק. אולם מחשש שמא הדברים יצרו בלבו, ולו שמץ של 'שוחד דברים', נמנע מלהכריע בעניין. כדי להיות "נקי מה' ומישראל", לא השיב מיד אלא: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'."
3.
זו אולי אחת המדרגות הגבוהות ביותר של יושר. לא רק להימנע משוחד. להתרחק אפילו מחשש לשוחד. לא רק לשאול אם אתה יכול לדון בעניין אלא אם אתה האדם הראוי לעשות זאת.
בעולם שבו כמעט כל אדם בטוח ששיקוליו מקצועיים, ענייניים וחפים מכל נגיעה, מלמדים אותנו משה רבנו וה'מנחת חינוך' יסוד גדול: הסכנה האמיתית אינה הנגיעה שאדם מזהה, אלא דווקא זו שאינו מעלה כלל על דעתו.
משום כך, לא כל מי שיכול לשבת על כיסא השיפוט הוא גם האדם הראוי לעשות זאת. לפעמים, המעשה הישר ביותר אינו לומר את המילה האחרונה אלא לדעת מתי לפסוע צעד אחד לאחור.
זו המשמעות העמוקה של להיות נקיים מה' ומישראל.
