בין קולות ההפגזות והקרבות באוקראינה מתפתחת בתקופה האחרונה תופעה יוצאת דופן. חיילים יהודים המשרתים בקווי הלחימה פונים לרבנים בבקשה לערוך להם ברית מילה, מתוך תחושת התחזקות רוחנית ורצון לעמוד מול סכנות המלחמה כשהם מחוברים לזהותם היהודית. רבים מהם מסבירים את החלטתם במילים: "אם נמות – אז לפחות כיהודים".
ראשיתו של המהלך לפני כחודש וחצי, כאשר חייל יהודי המוצב בגזרת הלחימה שבין סומי לחרקוב יצר קשר עם רבה של העיר סומי, שליח חב"ד הרב יחיאל שלמה הלוי לויטנסקי, וביקש לקיים את הברית במהירות האפשרית. באותה עת שהה באוקראינה המוהל הרב יואל גלבר, שערך סבב בריתות ברחבי המדינה, והוא הסכים להגיע גם לעיר סומי, הנמצאת במרחק קצר מהחזית.
הנסיעה אל העיר הייתה רצופה קשיים וסכנות. כבישים רבים באזור הפכו בלתי עבירים בשל נזקי הקרבות, החורפים הקשים ותנועת הטנקים. כאשר המשלחת הייתה במרחק של כמאה קילומטרים מסומי, סמוך לעיר לוחביצה שבמחוז פולטבה, שמע הנהג ברדיו כי הכוחות הרוסיים התקדמו לעבר סומי וכי העיר נתונה להפגזות כבדות. הוא סירב להמשיך בנסיעה מחשש לחייו. רק לאחר שעות נמצא נהג אחר שהסכים להשלים את הדרך, וכך הצליח הרב גלבר להגיע לבית הכנסת המרכזי בעיר ולקיים את ברית המילה.
עוד באתר:
במהלך סעודת המצווה חשף החייל, גריגורי פ', בשנות הארבעים לחייו, את הסיבה שהובילה אותו לקבל את ההחלטה. הוא סיפר כי במסגרת תפקידו הוא אוסף גופות של חיילים אוקראינים שנהרגו בקרבות ומוביל אותן לקבורה. "מדובר בעבודה קשה מנשוא. פעמים רבות הגופות מפויחות או שמדובר בשאריות של גופות, אבל אני, יחד עם הצוות שלי מסכנים את עצמנו, תחת ירי בלתי פוסק, סכנות מיקוש ורחפנים כדי לחלצם. הסיטואציה הזו גרמה לי כמובן למחשבות רבות על החיים ומשמעותם, ותוך איסוף הגופות הבנתי שאם אני אמור למות – כדאי לי למות כיהודי אחרי שחקקתי בבשרי באמצעות ברית מילה את הקשר שלי לאלוקים. קראתי על כך בעבר והמחזות בשדה הקרב גרמו לי לחדד את הנקודה הזו". דבריו ריגשו עד דמעות את המשתתפים בטקס.
למרות ההליך הרפואי, החייל לא הסכים להישאר למנוחה. מיד לאחר הברית הודיע כי הוא שב ליחידתו בחזית, אף שהמוהל ביקש ממנו להמתין מעט. לדבריו, הלוחמים בשטח ממתינים לו ואין באפשרותו להתעכב. סיפורו התפשט במהירות בין חיילים יהודים נוספים והוביל לשורת פניות חדשות מצד שישה לוחמים נוספים שביקשו גם הם לעבור ברית מילה, חלקם מתוך תחושת התחזקות רוחנית וחלקם מתוך אמונה כי המצווה תעניק להם שמירה והגנה.
בפדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה רואים במהלך ביטוי עמוק של אמונה דווקא בצל המלחמה. לדבריהם: "זכות ברית המילה היא סגולה לשמירה והצלה. אנו מתפללים שזכות המצווה הגדולה הזו תשמור על הלוחמים בחיים, ושיזכו לשוב למשפחותיהם בריאים ושלמים. שיזכו לחיים שלווים ורגועים ושיגדלו את ילדיהם ברוח היהדות במקום שבו שורר שלום ושקט".
