בדיחה יהודית מפורסמת מספרת על יהודי שהתגורר בסמוך לגבול שבין מדינתו למדינה השכנה. בכל יום היה אותו יהודי חוצה את הגבול עם מריצה הנושאת ערימת חול מלאה. השומרים היו בודקים והופכים את הערימה מכל צדדיה, בודקים מה הוא מנסה להבריח בתוכה ובכל יום מחדש, כשגילו שיש בה רק חול היו נותנים לו לעבור.
הדבר נשנה כך מידי יום ביומו משך שנים ארוכות, ויהי לפלא. אנשי משמר הגבול של שתי המדינות היו תמימי דעים לגבי כך שאותו יהודי מבריח משהו אבל לא ידעו מהו. אחרי 20 שנה פרש מפקד משמר הגבול של מדינתו מתפקידו, וביומו האחרון בגבול קרא לאותו יהודי שברבות השנים הפך לידידו. "כפי שאתה יודע" אמר לו "כולם שואלים את עצמם מה אתה מבריח בכל פעם שאתה חוצה את הגבול, אבל לא מצליחים לגלות. ברור לנו שאתה לא מבריח חול כי הרי ניתן לחפור חול גם במדינה הסמוכה. תספר לי כמתנת פרידה מה אתה מבריח ואני מבטיח שלא אעניש אותך".
חכך היהודי בדעתו ואחר ענה: "אני מבריח את המריצה. בזמן שאתם בודקים ועסוקים מחדש בערימות החול לא הבחנתם שבכל יום אני מגיע עם מריצה חדשה. במדינה השכנה מחירה של מריצה הוא פי שניים".
עוד באתר:
בבדיחה הזו נזכרתי השבוע כאשר שמעתי על תזה חדשה להחלטה של נשיא ארה"ב טראמפ להגיע להסכם עם האיראנים. לפי אותו רעיון, טראמפ לא רצה להבריח כאן את החול אלא את המריצה. החול במקרה שלנו הן חביות הנפט, המריצות הן המכליות המובילות אותן.
כלומר, בעשותו את ההסכם עם איראן, טראמפ לא רצה לשחרר מהמפרץ הפרסי את הנפט התקוע בנמלי סעודיה, האמירויות, כוויית, בחריין ועיראק אלא את המכליות המובילות אותו. הן שם המשחק.
נסביר: רק כמה אלפי כלי שייט המובילים נפט קיימים בעולם, אבל מתוכם, במהלך הסגר על מיצרי הורמוז היו תקועים אחוזים ניכרים באזור המפרץ הפרסי ובהם 241 אוניות צובר, 195 מכליות תזקיקים, ולפחות 112 מכליות נפט גולמי. עוד כמה מאות מיכליות נפט מסוגים שונים היו תקועות באזור מפרץ עומאן והים הערבי, בתקווה להיכנס למפרץ הפרסי ולהצליח לחלץ נפט ללקוחות ששיוועו אליו.
אליבה דטראמפ, ההסכם המחורר אליו הגיע עם האיראנים היה כדי לשחרר את המכליות האלו מידיהם. אחרי שיסיים לחלץ אותן בקרוב הוא לא יחשוש לחזור עוד למלחמה. גם אם מחירי האנרגיה יעלו בגלל סבב מלחמה נוסף הוא יכול להציע למדינות בעולם לרכוש נפט אמריקאי או וונצואלי (אחרי שהאמברגו עליהם הסתיים), כשהפעם יהיו גם מיכליות פנויות לשנע את הנפט הזה. נכון אמנם שזה ייקח יותר זמן, אבל עדיין מדובר בנזק אגבי. עיקר הנזק הוא כשהמכליות עצמן נצורות. מבחינת טראמפ בטח לא מופרך לאפשר לרוסיה למכור נפט מתוצרתה בתמורה לוויתורים כלשהם בחזית האוקראינית. אחרי הכל הוא שומר על קו פתוח עם פוטין.
זה גם יכול להסביר מדוע סף האיומים וחילופי האש בין הצדדים עלו השבוע שוב ומחריפים מיום ליום. לא רק הלווייתו של צורר כל היהודים חמינאי ימ"ש גרמה לאיראנים להפשיר את שנאתם לטראמפ שהוקפאה לזמן מה, אלא גם העובדה שהם מבינים שהלה הצליח להערים עליהם.
לפי אנליסט מערבי בצמרת האיראנית ישנה תרעומת גדולה על ההסכם עם האמריקאים. באיחור מה הם הבינו את הפח שטמן להם. בנוסף הם טוענים שבפועל טראמפ לא החל בהעברת כספים מוקפאים לטהרן ושהיה מדובר בהצהרות בלבד, בעוד בשטח הוא מזיז קלפים לטובתו. יש להם גם תרעומת על כך שהמשוואה של שחרור מיצרי הורמוז תמורת הפסקת המלחמה בלבנון ונסיגת צה"ל – כשלה. טראמפ לא יוצא מגדרו כדי לכופף את נתניהו ומאפשר לו לבנות ולחזק את רצועת הבטחון הישראלית בדרום המדינה, לתקוף ולחסל מחבלים שמהווים איום וכן לפעול, בחשאי אמנם, נגד מנהרות של חיזבאללה שנמצאות בקרבת הכוחות.
לפי אותה הסתכלות אופטימית על המצב, להסלמה שקרתה השבוע בשטח שכללה גם איומים מצד טראמפ ישנה סיבה נוספת. הנשיא האמריקאי יצא למהלך של הפסקת האש כיוון שהוא רצה להימנע ממראות של מחירי אנרגיה נוסקים בחדות בשעה שהוא מתקרב ל"בחירות האמצע" בארה"ב. החשש האמיתי שלו מהפסד בבחירות האלו היא לא כשלון אפשרי בהעברת חוקים כאלו ואחרים אלא בכך שאם הדמוקרטים יחזיקו במוקדי הכוח בסנאט הם יכולים לנסות להדיח אותו כפי שכבר עשו פעמיים בעבר. מבחינתו, זו ורק זו היא הסכנה האמיתית להפסיד בבחירות האמצע.
דא עקא שטראמפ לא סומך על האיראנים שלא ייצרו פרובוקציות שבוע לפני הבחירות, ייגרמו למחירי הדלק לנסוק ויביאו להפסד צורב שלו.
בארה"ב, יש לזכור, הנושא הכלכלי בבחירות הוא הנושא החשוב ביותר ולכן בחירות בזמן שפל כלכלי הן אסון מובטח. לכן אחרי ששחרר מידי האיראנים את הנשק החזק ביותר שלהם – מיכליות הנפט – שהחזיקו אותו ואת העולם כבני ערובה בידיהם, הוא לא יחשוש להנחית עליהם ראשון מכה צבאית שתביא למפלתם ולכניעתם במשא ומתן בתנאים נוחים יותר.
טראמפ כידוע אינו צפוי ולכן אין לבנות תילי תילים של תקוות על התזה הזו, אבל אפשר לומר שהיא הראשונה שנשמעת כאן מאז הפסקת האש, שיכולה להניח את הדעת באשר לסיטואציה.
אם הדבר הזה נכון הוא נעשה כמובן בשיתוף פעולה עם ישראל ומהווה גאונות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. יחד עם זאת, גם את הדברים נכונים, הדרך אליהם עדיין אינה סטנדרטית, מתישה וסוחטת כוחות. גם אם הרעיון נכון בבסיסו, ניתן היה להגיע אליו בדרכים רכות יותר ומבלי להוציא בכל רגע ורגע הודעות סותרות ושונות והופכות קרביים ולב.
