יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל • בית הזכוכית

"אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם. לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית. כי אין שכחה לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך" (תפילת זיכרונות, מוסף לר"ה)

האדם מקבל מבוראו מתנות רבות ומודה עליהן בתפילותיו. אך הוא גם מודה על האמת- ובפתח תפילת הזיכרונות בראש-השנה הוא מציין את העובדה שיוצר האדם שזוכר הכל- נתן לברואיו את היכולת לשכוח את מעשיהם הרעים ולהתייצב לפניו כבנים נכלמים לפני אביהם, או כעבדים יראים לפני אדונם- להתחנן לסליחתו, ולבקש שיזכור רק את מעשיהם הטובים, יקבל תשובתם, ימחק את פשעיהם- ובסופו של יום- יכתבם לחיים טובים לשלום.

אך מה לעשות שלפעמים אותם בנים משתמשים לרעה במתנה שנתן להם אביהם- היכולת לשכוח- ומשתמשים בה נגדו- כפי שאומרת התורה בשירת האזינו: "צור ילדך תשי- ותשכח אל מחולליך".

עוד באתר:

פלייליסט גאולה

שירי ירושלים ובית המקדש לשלושת השבועות תשפ"ה

אלי ממונסי

צפו

ראיתם דגלי ארה"ב על רכבי מד"א? זו הסיבה

אבי יעקב

צפו

קו מוצבים קדמי: כך נראית הפעילות בעומק סוריה

קובי פינקלר

צפו

המצלמות תיעדו: אריה תקף אנשים באמצע הרחוב

אבי יעקב

יש דברים שאסור לשכוח, שאי-אפשר לשכוח, ושלא ניתן להסתיר או להעלים. הם צריכים להישאר ברורים ונראים לכל- כמו שנאמר: "וידעו כל עמי הארץ- כי שם השם נקרא עליך- ויראו ממך".

אך מה לעשות שלעיתים דברים שאדם עושה בתוך ביתו שונים מדיבורו ומחשבתו כלפי חוץ- וכל זאת בגלל שהבית סוגר עלינו קירות אטומים- ובתוכם אנו חושבים שאין איש רואה.

אבל בתפילת מוסף של ר"ה אנו מודים ומזכירים לעצמנו "ואין נסתר מנגד עיניך" כי אבינו מלכנו בוחן אותנו מבפנים ומבחוץ, לכן גם קירות ביתנו שלכאורה מסתירים אותנו מעין-כל לא מסתירים אותנו ממי שאמר והיה העולם. ובמיוחד בנושאים הנוגעים לכלל-ישראל.

אם אדם המתנהג בימים מיוחדים כמו שבתות ומועדים וימים ראויים לציון- כמו ימות החול הרגילים- ידמיין לרגע שביתו עשוי זכוכית- וידע שעל פי המציאות היהודית הכתובה בתורתנו הקדושה- בימים מיוחדים לעם ישראל לא מתנהגים כרגיל- אולי אותו אדם יחוש פתאום שהבית פתוח לכולם, ומשותף עם כל ישראל בשמחתם ובחגיגתם וחלילה בצערם וביגונם. כמו שלימד רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך- זה כלל גדול בתורה.

ולמרות שיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אינו מצווה מהתורה- ינסה כל אחד מאיתנו ביום זה לחשוב כי הבית המשותף המכונה ארץ ישראל הוא בית הזכוכית של כולנו- וביום הזיכרון לנופלים על בנייתו- הוא עדיין שביר וזקוק לחיזוק היסודות, לרעיונות שיעצבו את קירותיו לפי התכנית שקבע האדריכל שיצר את העולם כולו.

ויהי רצון שבכוח הזיכרון והאחדות נדע ב"ה לעבור מבית הזכוכית לבית האבן בירושלים הבנויה- מזיכרון המתים לקדושת החיים- מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה שלימה.