אחד הפיגועים הטראומטיים אשר זכורים לציבור החרדי מאד היה הפיגוע בקו 2 שהיה בדרכו מהכותל המערבי לשכונות החרדיות.
כשהגיע האוטובוס לאזור כיכר זוויעהל בירושלים, בלב השכונה החרדית, התפוצץ מחבל מתאבד באוטובוס והביא לרציחתם של 23 אנשים, בהם 7 ילדים ולפציעתם של 123 בני אדם.
רוב ההרוגים השתייכו לבני המגזר החרדי.
עוד באתר:
ליבה שוורץ הייתה בת 52 כשנרצחה בפיגוע הדמים. בשיחה שקיימנו עם בנה, אלי שוורץ, הוא משחזר בפני אתר 'קול חי' את האירועים מנקודת ראותו. "הייתי בביתי בבית שמש. ואז שמעתי בחדשות על הפיגוע. בתחילה בכלל לא חשדתי. אבל פתאום התחילו הטלפונים. טלפון ועוד טלפון. חברים מזק"א ועוד, ואז הבנתי שלא סתם כולם מתקשרים אלי. דבר ראשון התקשרתי לאמא שלי כי ידעתי שהיא בכותל. היא לא ענתה. אז ניסיתי להתקשר הביתה. ובני המשפחה אומרים לי, שגם הם ניסו להתקשר והיא לא עונה כי כנראה אין בכותל קליטה.
התחלתי להתקשר לכל מוקדי החירום בבתי החולים. בכל מקום אליו התקשרתי אמרו לי שהיא לא שם. כשהתקשרתי למשטרה אמרו לי נגיד לך את האמת. אם היא לא רשומה באף בית חולים, כנראה שהיא לא הגיעה לאף בית חולים. ואז הבנתי את המצב ופרצתי בבכי. התקשרתי לאח שלי שיקח אותי לאבו כביר וחשבתי שנלך לבדוק שם. במקביל גם אבא שלי הגיע לשם".
"אני זוכר את השקט שהיה שם. ישבו שם כל כך הרבה משפחות אבל היה שקט. חוץ מבכי לא היה שם כלום".
על אמו הוא מספר כי שאיפתה הגדולה הייתה לימוד התורה. "היא אמרה תמיד שאם היא הייתה גבר היא הייתה יושבת כל היום ולומדת. היא הלכה לכותל להתפלל לקראת עלייתו יום למחרת של אחי לישיבה גדולה".
אלי שוורץ אומר שלדעתו יום הזכרון בהחלט מסמל את השכול, גם כאדם חרדי "אני חושב שצריך לכבד את יום הזכרון. זה משהו שמאחד את כולם. צריך לעצור ולחשוב כל אחד על הכאב שלו. על הכאב של כולנו.
"כשאני שומע היום על פיגוע אני מרגיש שזה קשור לכולנו ולא רק למשפחה שכולה. הטרור לא מבדיל בין צבע לגזע. אותו דבר צריכים להרגיש את השכול ביחד כולנו".
