ביום י"ז בתמוז, יום שבו הובקעה העיר, הובקעה גם חומת המשפחה הרוממה. בגיל 56 בלבד, עלה בסערה השמימה הגאון החסיד רבי ישראל יעקב בן חורין זצ"ל. הוא היה בנו של הגאון רבי יהונדב זצוק"ל, מפארי הרבנים ברחובות, וחתנו של יבלחט"א הגאון רבי אשר עבאדי שליט"א, רב קהילה בשכונת ארמון הנציב בירושלים. אבל מעל הכל, הוא היה סמל חי ונושם לניצחון הרוח על הגוף המיוסר, אדם שחייו היו מסכת אחת ארוכה של כאב פיזי עצום שלצידו שקידה בתורה שאינה נתפסת במושגים אנושיים.
מנעוריו, ר' ישראל יעקב היה מסובל בייסורי גוף ונפש שקשה לתארם במילים, אך מעולם לא נתן לכאב לכבות את אהבת התורה שבו. כל יציאה מהבית, כל פסיעה לבית הכנסת כדי לא להפסיד תפילה במניין, גבו ממנו כוחות על-אנושיים. בשמחות משפחתיות, ואפילו בבר המצווה של בן זקוניו שנחגגה לאחרונה, היה יושב בירכתי האולם כשהוא רתוק לכיסא גלגלים, קלנועית או הליכון, בעוד ראשו שקוע עמוק בספר וחיוך מאיר וטהור נסוך על פניו.
ההספקים התורניים שלו נשמעים כמעט מעבר לגדר הטבע. חביבות מיוחדת הייתה לו למסכת חגיגה בתלמוד הבבלי, עליה חזר במסירות מופלאה לא פחות מ-1,664 פעמים. בנוסף, הוא שינן את הלכות שבת החמורות על כל דקדוקיהן כ-400 פעמים, וסיים את כל ספרי הנביאים והכתובים למעלה ממאה פעמים במהלך חייו. הוא לא הסתפק בכך, ודרש מעצמו להיבחן בקביעות על קניין הש"ס במסגרת תוכניות "דרשו" השונות.
עוד באתר:
אפילו בחודשים האחרונים לחייו, כאשר אושפז בבית החולים שמצבו מידרדר, הוא לא פסק מלימודו. כשהוא מחובר למסכת חמצן, וגופו קורס מכאבים בכליות, בלב ובריאות, הוא המשיך לשלוח משם את מבחני קניין ש"ס. בתקופה שבין חג הפסח ועד לפטירתו, הספיק לסיים כ-30 פעמים את מסכת חגיגה בבבלי, 21 פעמים בירושלמי, ואת מסכתות ראש השנה וביצה מספר פעמים, מבלי לפספס את סדר הדף היומי הקבוע שלו.
תורמים עכשיו ומצילים את האלמנה והיתומים של השקדן >>>
מאחורי ענק הרוח הזה עמדה כחומה בצורה רעייתו הרבנית, שמסרה את נפשה וטיפלה בו יומם וליל, תוך שהיא מגדלת את ילדיהם לאהבת תורה ויראת שמיים, בדיוק לאורו של אביהם. הם התגוררו כל חייהם בדירה שכורה, הסתפקו במועט, ובזו לכל תענוגות העולם הזה. אך עם פטירתו הפתאומית, המציאות הכלכלית המרה טפחה על פניהם באכזריות. בשל מצבו הבריאותי הקשה והמתמשך משנים עברו, ר' ישראל יעקב מעולם לא יכול היה להתקבל לקרן "ערבים".
כעת, משפחתו עומדת מול שוקת שבורה לחלוטין, ללא שום רשת ביטחון. אלמנה וחמישה יתומים, מתוכם ארבעה שטרם נישאו והקטן שבהם רק חגג בר מצווה, נושאים על גבם חובות כבדים מאוד. אין בידם פרוטה לדברים הבסיסיים ביותר, כמו תשלומי שכר דירה, מים, חשמל, גז, ביגוד ומזון. על עתיד נישואי הילדים אין אפילו מה לדבר במצב קטסטרופלי שכזה.
זה הרגע שבו כלל ישראל חייב להכיר טובה לאיש שחינך וחייב את כולנו. אם קרן "ערבים" לא יכלה לקבל אותו בשל מחלתו, החובה שלנו היא להיות ה"ערבים" האמיתיים של המשפחה הזו. עלינו להוכיח להם שהם אינם לבד, ולדאוג להם ללחם לאכול ובגד ללבוש כפשוטו, כדי שהאלמנה והיתומים לא יקרסו אל תהום העוני.
