יהודה נפתלי, החזן שמוביל מאז 2015 את מעמדי הסליחות המרכזיים ברחבת הכותל המערבי, מספר כי גם אחרי 11 שנים ועשרות לילות מדי אלול – ההתרגשות אינה הופכת לשגרה.
בפודקאסט "מאחורי כותלנו" מבית הקרן למורשת הכותל המערבי, סיפר נפתלי כי הוא מגיע מדי ערב למעמד בתחושת חרדת קודש. "מדי לילה אין פה שגרה", אמר. "אתה חושב שאתה נמצא בפעם הראשונה בכותל, בפעם הראשונה אומר סליחות".
לדבריו, העמידה מול רבבות ברחבה ומיליוני צופים ומאזינים ברחבי העולם מטילה עליו אחריות כבדה. "אתה אומר: וואו, אני הולך להוציא את כל הקהל הזה ידי חובת סליחות. אין לזה אח ורע".
עוד באתר:
אחד הרגעים המיוחדים מבחינתו מגיע ב"אדון הסליחות". נפתלי מספר כי כיום הקהל כבר אינו זקוק להובלה: "אני רק אומר 'אדון הסליחות' וזהו, מפה והלאה זה הם. פעם הייתי צריך להוביל אותם, היום אני לא צריך".
מאחורי המעמדים הגדולים יש גם רגעים קשים. נפתלי סיפר על מפגש עם אב שכול, זמן קצר לפני תחילת הסליחות, שסיפר לו על בנו שנהרג ב-7 באוקטובר. "נכנסתי למשרד, סגרתי עליי את הדלת ופשוט בכיתי. ירדו לי דמעות בלי להפסיק".
גם המפגשים עם שורדי השבי משנים, לדבריו, את אופי התפילה. "כשעומדים לידך שורדי שבי… אני מרגיש כאילו שאני שליח ציבור גם שלהם. אני רוצה שיצא משהו מהתפילה הזאת, שיקרה משהו, שיחזרו הביתה".
במהלך השיחה סיפר המראיין גם על עדות ששמע מניצולת השבי אמילי דמארי, שלפיה בעת שהייתה בשבי חמאס חובר לפתע רדיו במנהרות – והיא שמעה ממנו את שידור הסליחות מהכותל.
נפתלי סיפר גם על המחיר המשפחתי של התקופה העמוסה. "אני באלול אומר לאשתי: שלום, אנחנו ניפגש אחרי יום כיפור", אמר בחיוך, ותיאר לילות של שלוש וארבע שעות שינה בלבד.
לסיום תיאר את הרגעים שבהם הוא עומד מול האבנים ואומר לעצמו: "מה קיר יכול לעשות לעם שלם… קיר ישן, קיר עתיק, קיר קדוש שיכול להביא את כל העולם לראות את המקום המיוחד הזה".
