בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את הרשות הפלסטינית לשלם כ-3.34 מיליון שקלים לפלסטיני שנכלא במשך כחמש שנים לאחר שניסה למכור קרקע שבבעלות משפחתו ליהודים. בפסק הדין נקבע כי מאסרו היה בלתי חוקי וכי במהלך התקופה שבה הוחזק בידי מנגנוני הרשות הופעלה כלפיו "אלימות של ממש".
התובע, תושב הכפר סמוע, ביקש למכור קרקע משפחתית לתושב היישוב שמעה. בפברואר 2014 הוא נעצר בידי מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית, וכשלושה חודשים לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו ניסיון "להעביר חלק מהשטחים הפלשתיניים לטובת האויב". בשנת 2016 הוא הורשע בבית משפט בחברון ונידון לחמש שנות מאסר עם עבודות פרך ולקנס. ערעורו נדחה בבית המשפט לערעורים ברמאללה, והוא נותר כלוא עד פברואר 2019.
השופטת חיה זנדברג קבעה כי מערכת המשפט הישראלית אינה יכולה להכיר במכירת מקרקעין לישראלים כמעשה "בגידה" רק בשל זהות הרוכשים. במסגרת הדיון נבחנו גם טענותיו הקשות של התובע בנוגע להתנהלות כלפיו בתקופת החקירות והמאסר. הוא העיד כי נאזק במשך שעות לכיסא ברזל, הוחזק בצינוק, נמנעו ממנו שינה ומזון וכי בחורף הושאר בחוץ ונשפכו עליו מים קרים.
עוד באתר:
לטענתו, החוקרים הכו אותו במקלות ובחפצים שונים כשראשו מכוסה. האלימות, לדבריו, נמשכה גם בכלא דהרייה, שם הוחזק ב"תא שרון", שבו נכלאו חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל או במכירת קרקעות ליהודים. התובע טען כי אנשי הרשות היו נכנסים לתא כשפניהם מכוסות ומכים את האסירים באלות, ובאחד המקרים אף איבד את הכרתו.
עדויות נוספות תמכו בחלק מטענותיו: אסיר ששהה עמו סיפר כי ראה אותו מוכה ומוכנס לצינוק, ועד אחר העיד כי ראה כיצד דורכים על ראשו ומכים אותו בבטן ובגב בעוד ידיו אזוקות מאחור. התובע טען גם כי הודאות שמסר נגבו ממנו תחת עינויים ונקב בשמות שני קצינים שלטענתו השתתפו בחקירות. בפסק הדין צוין כי הרשות לא הביאה את אותם קצינים לעדות.
לצד העדויות הוצג מסמך רפואי מדצמבר 2014 שבו תועדו שריטות בגבו, פגיעה באצבע וכאבים. בית המשפט ציין גם את אי-הצגתם של מסמכים רפואיים נוספים, ולבסוף קבע כי הוכח שהרשות הפעילה כלפי התובע אלימות ממשית וביצעה כלפיו את עוולת התקיפה. סכום הפיצויים הכולל שנפסק, לרבות שכר טרחת עורך דין, עומד על 3,340,000 שקלים.
עו"ד ברק קדם ממשרד ארבוס קדם צור, שייצג את התובע, מסר בעקבות פסק הדין: "הפיצוי הכספי לא יוכל להשיב לו את השנים שנלקחו ממנו או למחוק את הנזק שנגרם לו, אבל יש בפסק הדין מסר חד: מי שרודף, כולא ומענה אדם בשל קשריו עם יהודים וישראלים יידרש לשלם על מעשיו".
