הרב ברוך רוזנבלום הקדיש את שיעורו לפרשת כי תבוא להכנה לראש השנה, תוך חיבור בין שתי השבתות האחרונות של השנה, מצוות הביכורים ויסוד הכרת הטוב.
בפתח דבריו הביא את דברי המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שהיה מעורר במיוחד על שתי השבתות האחרונות של השנה, על יסוד מאמר חז"ל: "אם היו ישראל משמרים שתי שבתות מיד היו נגאלים".
לדברי הרב רוזנבלום, השנה מקבל הדבר משנה תוקף: "אין לנו שופר ביום הראשון של ראש השנה, וכל הזכויות שלנו מתמקדות בשבת… זכות השבת היא אמורה להגן עלינו".
עוד באתר:
בהמשך עסק בתקנת עזרא הסופר לקרוא את הקללות לפני ראש השנה, כדי "שתכלה שנה וקללותיה", ובהתרחשות המתוארת בספר נחמיה, כאשר העם פרץ בבכי לאחר ששמע את דברי התורה.
הרב הדגיש את המהפך שבא מיד לאחר מכן, כאשר עזרא קרא לעם: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים… ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". לדבריו, המורא והפחד הם חלק מקבלת מלכות שמים – אך אין מטרתם להביא את האדם לעצבות.
חלק מרכזי בשיעור הוקדש למצוות הביכורים. הרב הביא את שאלת האלשיך הקדוש: כיצד ייתכן שאדם יעזוב את ביתו ויעלה לירושלים בשביל כמה פירות ששווים סכום זעום.
את התשובה הביא מהמדרש, שלפיו יוצאת בת קול ואומרת למביא הביכורים: "כן תזכה לשנה הבאה ותביא כיום הזה" – מעין בשורה שיזכה להגיע גם לשנה הבאה.
בהמשך הזכיר הרב סגולה המובאת בשם המקובל רבי דוד שרירו ובספר "מועד לכל חי", לומר בערב ראש השנה את 11 הפסוקים של פרשת הביכורים.
עם זאת, הוא הדגיש שהעיקר אינו אמירת הפסוקים כשלעצמה, אלא התוכן שהם אמורים להחדיר באדם: הכרת הטוב כלפי הקב"ה.
בהקשר זה הביא את היסוד שלפיו חטאו של אדם הראשון לא הסתכם בעצם האכילה מעץ הדעת, אלא גם בתגובתו: "האישה אשר נתת עמדי". לדבריו, חוסר הכרת הטוב הוא שורש עמוק של הנפילה.
הרב סיכם: "להגיד 11 פסוקים זה מאוד נחמד, על זה לא מקבלים מחילת עוונות". המסר, לדבריו, הוא להחדיר בלב את חובת הכרת הטוב, ומתוכה להיכנס לראש השנה מתוך תשובה אמיתית.
