הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון עסק בשיעורו בשאלה רגישה שמעסיקה משפחות רבות: כיצד נכון לנהוג כאשר בן או בת מתרחקים מן התורה והמצוות, גורמים כאב בבית ואף מערערים את האווירה המשפחתית.
הרב הציג את השאלה באופן ישיר: האם קיימת נקודה שבה צריך לומר "עד כאן" ולהתנתק, או שחובת הקירוב נשארת גם כאשר המחיר הרגשי כבד.
בתשובתו פנה לדמותו של משה רבנו ולמדרש על הפסוק "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". לדבריו, תחילת חייו של משה עמדה בסימן קירוב בתיה בת פרעה, ובסוף ימיו הוא פעל לקרב את ראובן באמצעות הברכה "יחי ראובן ואל ימות".
עוד באתר:
מכאן ביקש הרב ללמוד כי עבודת הקירוב אינה שייכת לקבוצה מסוימת או לשיטה חסידית מסוימת, אלא היא חלק מהאחריות של כל יהודי.
בהמשך הביא את דברי חז"ל על בתיה בת פרעה וכלב בן יפונה: "יבוא מורד ויקח את המורדת". לדבריו, כאשר המרידה היא נגד גזירה, נגד חטא או נגד עצה שמרחיקה את עם ישראל מן הקב"ה – היא הופכת דווקא למעלה.
הרב הביא גם את ביאורו של בעל "מגלה עמוקות" על המילים "רב לך", שלפיו האותיות ר' וב' רומזות לראובן ולבתיה – שתי דמויות שמשה רבנו קירב במהלך חייו.
אחד הסיפורים המרכזיים בשיעור עסק בחלוקת "לקח" אצל הרבי מליובאוויטש ב-770. לפי העדות שהובאה, הרבי הזמין יהודי מרוחק להשתתף בהקפות, ובעקבות תמיהתו של חסיד סאטמר שעמד במקום, סיפר לו סיפור על מעלתו של מי שמקדיש את חייו לקרב יהודים לאביהם שבשמים.
שעות לאחר מכן נראה אותו יהודי כשהוא רוקד בשמחת תורה יחד עם חסיד מבוגר שעבר את מוראות רוסיה הסובייטית במסירות נפש על יהדותו – תמונה שהמחישה בעיני הרב את כוחו של חיבור יהודי אמיתי.
בסיום השיעור ציטט הרב בשם אדמו"ר הרש"ב: "טובה פעולה אחת מאלף הנחות", וקרא לעבור מדיבורים למעשים: לקרב יהודים בפועל, מתוך אהבה, סבלנות וכבוד, ובו בזמן בלי להתפשר על שום פרט בשולחן ערוך.
