לקראת ימי הדין, הרב אופיר מלכא הקדיש דברים נוקבים בתוכניתו "הלכה למעשה" לאחד הנושאים שלדבריו דורשים חיזוק מיוחד – איסור לשון הרע. הרב מלכא התריע כי גם בקרב אנשים המקפידים על תורה ומצוות ניתן לעיתים למצוא חוסר זהירות בתחום, והדגיש כי הבעיה אינה מסתכמת במי שמספר לשון הרע בעצמו, אלא נוגעת גם למי שמקשיב לדברים.
לדבריו, קיימת טעות נפוצה שלפיה אפשר לשמוע לשון הרע כל עוד המאזין מחליט בלבו שלא לקבל את הדברים כאמת. הרב מלכא הבהיר כי אין מדובר בהיתר גורף וכי עצם השמיעה עלולה להיות אסורה, למעט מצבים שבהם קיימת הצדקה הלכתית מוגדרת. הוא הזהיר כי פגם בתחום הזה עלול להשפיע גם על תפילותיו של האדם ועל זכייתו לכתיבה וחתימה טובה.
בהמשך הביא הרב מלכא מדברי החפץ חיים, שהסביר בהקדמת ספרו את חומרתו יוצאת הדופן של איסור לשון הרע. לדבריו, החפץ חיים מסתמך בין היתר על דברי הזוהר הקדוש בפרשת פקודי, שלפיהם דיבור לשון הרע למטה מעורר קטרוג למעלה. הרב מלכא הסביר כי לפי הדברים, ההשפעה אינה נשארת רק אצל האדם המדבר או אצל מי שעליו דיברו, אלא עלולה לעורר מידת דין ולהביא נזק רחב יותר.
עוד באתר:
הרב מלכא התייחס גם לדברי חז"ל במסכת ערכין על חומרתו של המספר לשון הרע, והסביר כי על פי דברי החפץ חיים, הדיבור האסור "עולה" ומעורר קטרוג. מכאן, לדבריו, ניתן להבין מדוע התורה הקפידה כל כך על שמירת הלשון. "רואים אנשים מתים, רואים אנשים סובלים, זה אולי בגלל לשון הרע שלך", אמר, בניסיון להמחיש את גודל האחריות שמוטלת על האדם ביחס לדיבוריו.
נקודה נוספת שעליה התעכב הייתה השפעת הדיבור על תפילה ולימוד תורה. הרב מלכא ציטט את דברי החפץ חיים המבוססים על הזוהר, שלפיהם כאשר אדם מטמא את פיו בדיבורים אסורים ולאחר מכן משתמש באותו הפה לתפילה או ללימוד, הוא פוגע בכוחם של הדיבורים שבקדושה לעלות למעלה.
לסיום הציע הרב מלכא דרך מעשית: ללמוד בכל יום שתי הלכות מספר "חפץ חיים", וכאשר אין יודעים האם דיבור מסוים מותר – להימנע ממנו. הוא אף קרא לא להתבייש לעצור שיחה בעייתית סביב השולחן ולומר בגלוי שאין רצון להיכשל בדיבור או בשמיעת לשון הרע. לדבריו, קבלה נחושה "לא לדבר ולא לשמוע לשון הרע ולהתרחק מבעלי לשון הרע" עשויה לשמש לאדם "סנגור גדול מאוד ליום הדין". את המסר סיכם בקריאה שלא לחפש היתרים ללא צורך: "זה לא כזה מצווה לדבר כדי שצריך למצוא על זה היתרים".
האזינו לדברים המלאים:
