מעמד מרומם ונרגש של 'סליחות ראשונות' נערך בחצר הקודש ויז'ניץ, בראשות מרן האדמו"ר מויז'ניץ ובהשתתפות רבבות חסידים שגדשו את היכל בית המדרש הגדול ונרגשו לחזות בפני האדמו"ר אחרי מספר שבועות של מתח ודאגה בשל מצבו הרפואי.
מרן האדמו"ר ירד לפני התיבה כשהוא עטוף בטלית ירושה מזקינו, הרה"ק בעל ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זיע"א, ונשא את תפילת הסליחות לעיני הקהל הגדול.
קודם המעמד נשא בנו, הרה"צ חיים מאיר הגר, רב ואב"ד קריית ויז'ניץ, דברי התעוררות מיוחדים ונרגשים, שבהם קרא לחסידים להוסיף ולהעתיר בתפילה לרפואת אביו, לצד חיזוק בתורה ובתשובה לקראת ימי הרחמים.
עוד באתר:
במרכז דבריו חשף הרה"צ את יחסו של אביו לכל תקופת הטיפולים הרפואיים בשנתיים האחרונות. לדבריו, הרבי עושה במלואה את ההשתדלות שעליה מורים הרופאים – אך לאחר מכן אינו מתעניין בשאלה האם הטיפול "הצליח" במונחים רפואיים.
"בכל התקופה של השנתיים הללו, האבא שיחיה אפילו פעם אחת לא שאל ולא ביקש אחרי טיפול אם זה הצליח", אמר. "האבא הולך בדרך ברורה, שמה שהרופאים אומרים צריך לעשות כהשתדלות, אבל מעבר לזה – כלום. אין לגביו שום נפקא מינה בין אם זה הצליח לפי תפיסתם ובין אם לא, הוא עשה את שלו, ואת השאר הניח לקדוש ברוך הוא".
הרה"צ מנה שלוש נקודות שעל החסידים לשאת עמם: הצורך המתמיד בתפילה, ההכרה בהשגחה העליונה המלווה את הרבי לאורך התקופה, וכוחה העצום של תפילת הרבים.
הוא קרא לציבור להתאסף בערב ראש השנה לאמירת כל ספר התהילים, ולהוסיף לפחות שעתיים של לימוד תורה ברוב עם.
במעמד השתתפה גם אחות האדמו"ר, הרבנית מסאטמר, שהגיעה לארץ במיוחד לבקר את אחיה. במהלך השבת שהתה לצד אחיותיה, הרבנית מבעלזא ואשת ראש ישיבת ויז'ניץ, במעון האדמו"ר באורה.
בתוך כך נמשכות התפילות בחצרות הקודש לרפואת מרן האדמו"ר. ל'אמס' נודע כי מיד עם תום אמירת הסליחות הורה מרן האדמו"ר מסערט ויז'ניץ לכלל החסידים לומר יחד פרק תהילים לרפואתו. מוקדם יותר, בסיום דברות קודשו בסעודה שלישית, עורר את הציבור להתחזק בתפילות לרפואת מרן רבי ישראל בן לאה אסתר.
להלן דבריו המלאים של הרה"צ חיים מאיר הגר, בתרגום לעברית:
"יהודים יקרים, חוץ מכל העבודה שמוטלת על כל יהודי בימים אלו של ימי הרחמים והסליחות, מוטל עלינו, חסידי ויז'ניץ, גם כן חוב לנצל את ימי הרחמים עבור אבינו, הרבי שיהיה בריא.
הציבור נקרא למחר לומר יחד את כל ספר התהילים כנהוג, וכן להוסיף עוד כוח התורה, ללמוד לפחות שתי שעות, יהודים יחד ברוב עם.
תפילה היא מהדברים שכולם צריכים בהם חיזוק.
פה ברצוני להדגיש שלוש נקודות חשובות:
הנקודה הראשונה, שכל אחד יודע, אנו צריכים תפילות עבור הכתר והרועה שלנו, שמתמודד כבר שנתיים עם "אורח לא צפוי". האבא עבר, וצריך עוד להמשיך ולעבור, טיפולים שאינם קלים כלל. הם מחלישים ועולים בכוחותיו, כפי שהציבור רואה בעיניו. אנו צריכים להתפלל כדי להביא במהרה את ההשפעה הנכונה בשלמות, כפי שאחיי שיחי' כבר שיתף את הציבור בשבוע האחרון בהודעה הטלפונית.
שנית, מזה אנו צריכים לדעת שברוך ה' יש על מה להתפלל. בחסדי ה' הגדולים רואים בחוש את הדברים שנאמר מיד בסליחות: "שומר ה' את כל אוהביו". רואים את ההשגחה העליונה המיוחדת אצל האבא, שיש כתובת לאן זה הולך. אף על פי שתפילה היא נכונה תמיד, חז"ל אומרים: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים", אבל אנו אוחזים ברוך ה' לא במצב כזה. אצלנו בכלל לא שייכת השפה של "יתייאש מן הרחמים", חלילה. רואים בחוש, אפילו בשבועות האחרונים ממש, כשהאבא היה נחלש והרופאים הרהרו והתלבטו איך צריך לנהוג, הראו משמים שנפתחים שערים חדשים, ממש מציאות של מצמיח ישועות ובורא רפואות, וההשתדלות בענייני רפואה מתקדמת הלאה. ממילא, כפי שאמרנו, צריך להתפלל, וברוך ה' יש על מה להתפלל.
שלישית, וזאת החשובה ביותר: כל הזמן, ממש כל הזמן, רואים בחוש שתפילות ישראל עוזרות, תפילות ישראל עושות רושם, כוח התפילה הוא מעל הכל. רואים בחוש שכשאנשים מתפללים, יש התעוררות גדולה וזה מקל על האבא. זה כשלעצמו צריך להיות עבור כל אחד מאיתנו חיזוק עצום, מה פירוש כוח התפילה. כשמביטים עליו, על השנתיים הללו בלבד, מקבלים כוחות נוראים מה פירוש תפילה.
ממילא, מכל שלוש הנקודות הללו יוצאת למעשה נקודה אחת גדולה: יהודים יקרים, תפילות!
אני יכול לומר, כולנו יודעים מזה, שבכל התקופה של השנתיים הללו, האבא שיחיה אפילו פעם אחת לא שאל ולא ביקש אחרי טיפול אם זה הצליח, לא רק בניתוח הגדול ולא בדברים אחרים, אפילו פעם אחת לא! האבא הולך בדרך ברורה, שמה שהרופאים אומרים צריך לעשות כהשתדלות, אבל מעבר לזה – כלום. אין לגביו שום נפקא מינה בין אם זה הצליח לפי תפיסתם ובין אם לא, הוא עשה את שלו, ואת השאר הניח לקדוש ברוך הוא.
ממילא, גם אנו צריכים, לא רק אנו, כל חסיד דואג מאוד עבור האבא, מבררים ושואלים מה קורה ומה המצב. אבל מה מוטל עלינו? תפילות! זו החובה שלנו וזה מה שעוזר באמת.
וכדי לסיים במעשה, מעשה קצר: ה"יושר דברי אמת" הלך פעם בדרך בחורף קשה, ונפל לתוך בוץ. היה בוץ טובעני והגשם ירד בעוז, ולא היה באפשרותו לחלץ את עצמו משם. אסף את ידיו וצעק: "ריבונו של עולם! אני יודע מה אתה רוצה ממני, אתה רוצה שאעשה תשובה. זה נכון, אני באמת צריך לעשות הרבה תשובה, אבל אני שואל אותך, ריבונו של עולם, במצב כזה אני יכול לעשות תשובה? בתוך הבוץ אני יכול לפעול משהו? אני מבקש ממך, תוציא אותי מפה ואני באמת אקח על עצמי התעוררות חדשה!".
יהודים יקרים! האבא עובר כל כך הרבה, לא בשביל עצמו, אלא בשבילנו! ממנו רוצים שאנו נעשה תשובה! אנו הולכים לומר סליחות, זה זמן של חשבון הנפש, לב יודע מרת נפשו, אבל צריך להרים את הידיים לשמיים ולהתחנן: נכון, אכן נדרשת התעוררות, אבל אם מסתכלים על רבינו כך, האם אפשר לקחת התעוררות נכונה של קרבת אלוקים כשלא שומעים מהאבא את התורה של הכנה לראש השנה? כשאין מספיק את האש של ה"טיש"? כשחסר ה"פסוקי דזמרה"? איך אפשר לתקן כראוי את מה שצריך לתקן? לכן בואו נבקש מהקב"ה: תחזיר לנו את האבא, את הרבי, את המנהיג שלנו, בכוחות בריאים! בכוחות חזקים! והוא ינהיג אותנו יום אחר יום, ואז נוכל לעבוד את הקב"ה בכל הכוח!
אנו הולכים עתה לבקש "לשמוע אל הרינה ואל התפילה". ה"תפארת שלמה" כותב ש"הרינה" פירושו רינה של תורה. כוח התורה עם כוח התפילה, ושני הכוחות הגדולים הללו יחד, בעזרת ה', ירעידו עולמות! הקב"ה יעזור ונראה בגלוי ובקרוב ישועה שלמה, ושתהיה כתיבה וחתימה טובה עבור האבא ועבור כל היהודים, שנתבשר בגאולה וישועה ונזכה לפעול את כל הטוב!".
האזינו לדברים המלאים:
