כולנו מכירים את הרגע שבו מדברים על אדם מסוים – ודווקא אז הוא נכנס לחדר. בעברית יש מי שאומרים בחיוך "מדברים על החמור והוא הגיע", אבל מאיפה בכלל נולד הביטוי המוזר הזה?
בפינה "מאיפה אתה יודע את זה?" ב"מגזין הצהריים" של "קול חי", בהגשת אריאל ברמן, הסביר עפר גדנקן כי לפי הסיפור הלשוני שהביא, מקור הרעיון עתיק בהרבה מהניסוח העברי המוכר.
לדבריו, ברומא העתיקה התקיימה אמונה תפלה שלפיה אם מזכירים בקול רם את הזאב – הוא עלול להופיע מן היער. כלומר, עצם הדיבור על דבר מפחיד נתפס כאילו הוא מזמן אותו למציאות.
עוד באתר:
עם השנים, כך סיפר, נדד הרעיון לגרמניה ושינה צורה. הזאב הוחלף בחמור, בין היתר בזכות חרוז בביטוי הגרמני, והמשמעות נעשתה פחות מאיימת ויותר משעשעת: מזכירים אדם – והוא מופיע בדיוק באותו רגע.
ברמן העיר כי בעברית קיימת גם גרסה הפוכה ומחמיאה בהרבה. כשאדם אהוב מופיע בדיוק כשדיברו עליו, נהוג לומר: "חבל שלא דיברנו על המשיח".
מכאן כבר נולד באולפן החיבור המתבקש: אם החמור הגיע בדיוק כשדיברו עליו – אולי צריך לשאול אותו איפה השאיר את המשיח.
הפינה, שמביאה בכל יום סיפור קצר מאחורי ביטוי, מילה או פרט ידע מוכר, הסתיימה כהרגלה במסר של גדנקן: בפעם הבאה שישאלו אתכם "מאיפה אתם יודעים את זה?" – כבר תהיה לכם תשובה.
האזינו לפינה המלאה מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי':
