סיב אופטי מזוהה בדרך כלל עם אינטרנט מהיר והעברת נתונים. אלא שבמחקר חדש, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומהמכון לחקר ימים ואגמים לישראל פרסו סיב אופטי באורך של כ-14 קילומטר על קרקעית הכנרת – והפכו אותו למערך עצום של חיישנים.
פרופ' אריאל אלוש, שמוביל את המחקר, הסביר בפינת "יש דבר כזה" ב"מגזין הצהריים" של "קול חי" כי הסיב עצמו דקיק מאוד, אך הוא עטוף בכבל מגן בקוטר של בערך סנטימטר. את הכבל הניחו על פני האגם ופשוט אפשרו לו לשקוע אל הקרקעית.
הסיב מחובר בקצה אחד למכשיר דגימה אופטי, שיודע לזהות שינויים זעירים לאורך הכבל. כך הופך אמצעי שבדרך כלל משמש לתקשורת לכלי שמודד תנודות ותזוזות בקרקע.
עוד באתר:
לדברי אלוש, המערכת קולטת לא רק רעידות אדמה. "אנחנו רואים למשל גם רעידות בגלל ספינות או סירות שנוסעות בכנרת, אנחנו רואים תזוזות בגלל רוחות", סיפר. עם זאת, המוקד המרכזי הוא כמובן הפעילות הסייסמית.
אלוש הדגיש כי למרות הטכנולוגיה, המטרה אינה לחזות רעידות אדמה באופן ישיר. "הנבואה ניתנה לשוטים", אמר, והסביר כי ברוב המוחלט של המקרים אי אפשר לדעת מראש מתי תתרחש רעידה.
המטרה היא אחרת: להבין טוב יותר את מבנה השברים באזור הכנרת, לזהות שינויים בפעילות שלהם ולשפר את היכולת להעריך היכן עלולה להתרחש רעידה ובאיזו עוצמה – כדי להיערך ולהתגונן טוב יותר.
לדבריו, הכנרת מעניינת במיוחד משום שהיא נמצאת באזור מורכב מבחינה גיאולוגית על השבר הסורי-אפריקאי. בניגוד ליבשה, לא ניתן פשוט להציב שם תחנות סייסמולוגיות רגילות, ולכן הסיב האופטי מאפשר למדוד אזור שעד כה היה קשה מאוד לנטר.
המערכת כבר הקליטה במשך כחודשיים וחצי, והסיב עדיין מונח בקרקעית. אלוש סיפר כי בחודש הבא צפוי שלב מדידות נוסף שיימשך כמה חודשים.
האזינו לפינה המלאה מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי':
