שלוש שנים אחרי מתקפת שמחת תורה והחטיפה לעזה, ניצולת השבי אמילי דמארי חוזרת לרגעים הקשים שעברה ולימים הראשונים שבהם הוחזקה ברצועה, כשהיא מתארת את הפחד, הפציעות והמאבק לשרוד.
"לפני 3 שנים בשעה הזאת בשמחת תורה, הייתי עמוק עמוק ברצועת עזה", כתבה דמארי. לדבריה, היא נחטפה יחד עם גלי ברמן, אותו הגדירה "החבר הכי טוב שיכולתי לבקש", שהגיע להיות לצידה "ברגעים הכי מפחידים של החיים". לדבריה, באותן שעות היא הבינה מחדש את משמעות הביטוי "פחד מוות".
דמארי סיפרה כי הוחזקה בבית החולים שיפא, שם הוכנסה לחדר שלדבריה היה מלא בדם, כשגופה מוטלת על הרצפה. היא תיארה אדם שהציג עצמו בפניה כ"ד"ר חמאס", כשסביבה חמושים וכלי נשק מופנים לעברה. "אני רק מתפללת לאלוהים שישמור עליי בסיטואציה הזו", כתבה.
עוד באתר:
לדבריה, במשך ארבעה חודשים המשיכה רגלה לדמם בעקבות פצע ירי פתוח, ותפרים שהיו אמורים להיות מוסרים לאחר 14 ימים נשארו בידה במשך 365 ימים. "אנשים שמבינים קצת רפואה יכולים להבין מהתמונות שזה שאני כאן זה בכלל נס".
דמארי סיימה בדברי תודה לקדוש ברוך הוא, למשפחתה, לכוחות הביטחון ולעם ישראל. היא הודתה גם לרומי גונן, אותה כינתה "אחות", וחתמה: "אוהבת אתכם יותר מהכל, אוהבת את החיים. שמחת תורה תשפ"ז".
