ברקע ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי FZ1073, עולה מחדש אחד האירועים החריגים והטראגיים בתולדות התעופה בישראל: הפלת טיסה 114 של חברת ליביאן איירליינס ב-21 בפברואר 1973. זו נחשבת למקרה היחיד שבו חיל האוויר הישראלי הפיל מטוס נוסעים אזרחי על יושביו לאחר שזה זוהה כאיום אפשרי. מתוך 113 נוסעים ואנשי צוות נהרגו 108 ורק חמישה שרדו.
המטוס, בואינג 727, המריא מטריפולי לקהיר עם עצירת ביניים בבנגאזי. כשהתקרב למצרים נקלע לסופת חול, וצוותו נאלץ לנווט באמצעות מכשירים. שילוב של רוחות חזקות, קושי בניווט וטעות אנוש גרם למטוס לסטות הרחק מזרחה ולחדור לסיני, שהיה אז בשליטת ישראל.
באותם ימים הייתה ישראל בכוננות גבוהה בעקבות חששות מפיגועי תעופה. המטוס הבלתי מזוהה עורר חשד כי הוא עשוי לבצע משימת ריגול או אפילו ניסיון התאבדות לעבר יעד בישראל. שני מטוסי F-4 פנטום הוזנקו לעברו וניסו להורות לו לעקוב אחריהם לנחיתה בבסיס רפידים.
עוד באתר:
הטייסים הישראלים ביצעו איתותים, נענועי כנפיים וירי אזהרה. המטוס החל תחילה להנמיך ואף הוריד את כן הנחיתה, אך בהמשך פנה מערבה. בישראל פירשו זאת כניסיון להימלט. באישור הרמטכ"ל דוד אלעזר נפתחה אש לעבר כנפיו. המטוס ניסה לבצע נחיתת אונס במדבר, פגע בדיונת חול והתרסק.
טייס המשנה, שהיה בין הניצולים, סיפר לאחר מכן כי הצוות הבין שהישראלים דורשים מהם לנחות, אך החליט שלא לעשות זאת בשל העוינות בין לוב לישראל. לטענתו, כאשר הבינו שמדובר בבסיס צבאי ישראלי החליטו לחזור מערבה לכיוון מצרים.
לאחר מציאת הקופסה השחורה הודתה ישראל באחריות להפלת המטוס. שר הביטחון משה דיין הגדיר בהמשך את האירוע כ"טעות בשיקול דעת". ישראל הציעה למשפחות ההרוגים תשלום של 30 אלף דולר לכל משפחה ולניצולים סכומים שבין 10 ל-30 אלף דולר, כתשלום הומניטרי ולא כהודאה משפטית באחריות.
גם בזירה הבינלאומית נרשמה תגובה חריפה. ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי ICAO גינה את הפעולה וקבע כי היא סיכנה את ביטחון התעופה האזרחית הבינלאומית. בניגוד לפרטים המופיעים בחלק מהגרסאות, ICAO עצמו מציין בהחלטתו כי 106 בני אדם נהרגו, בעוד מקורות ישראליים והיסטוריים אחרים מציינים 108 הרוגים.
בישראל עלתה אז גם דרישה להקים ועדת חקירה. מנחם בגין, שהיה יו"ר האופוזיציה, טען כי מעמדה המוסרי של המדינה עומד למבחן, אך ועדת חקירה רשמית לא הוקמה.
עשרות שנים לאחר מכן נחשפה גם פרשה אחרת מהעשור הבא: במהלך מלחמת לבנון הראשונה נשקלה במספר הזדמנויות הפלת מטוסים אזרחיים שבהם חשדו כי יאסר ערפאת נמצא. באחד המקרים הוזנקו מטוסי קרב לעבר מטוס שבו, כפי שהתברר, היה בכלל אחיו של ערפאת לצד ילדים פצועים. הפעולה בוטלה ולא בוצעה.
האירוע מ-1973 ממחיש עד כמה החלטה של דקות באוויר, כאשר קיים חשש שמטוס אזרחי משמש ככלי לפיגוע, עלולה להוביל לתוצאה קטלנית ובלתי הפיכה.
