בזמן שהעיניים בישראל מופנות לחות'ים ולקרבות סביב באב אל־מנדב, מעברו השני של הים האדום חוזרת לבעור מלחמה שנחשבה עד לא מזמן לסיפור סגור. הקרבות בצפון אתיופיה התחדשו, היחסים עם אריתריאה קרסו לחלוטין, מצרים נכנסת עמוק יותר לתמונה והחשש כעת הוא שהעימות המקומי יהפוך למלחמה אזורית.
ההתפתחות מעניינת במיוחד מבחינת ישראל. רק לפני שבועות ספורים הצהיר שגריר ישראל באתיופיה, אברהם נגוסה, כי ירושלים תומכת במאמציה של אדיס אבבה להשיג גישה לים. זו אינה תמיכה בכיבוש שטח מאריתריאה או בבחירת צד במלחמה, אבל על רקע המשבר הנוכחי, האמירה הישראלית מקבלת משמעות חדשה.
השלום בין השכנות קרס
ביום חמישי האחרון הודיעה אתיופיה על סגירת שגרירותה באסמרה וגירוש עשרה דיפלומטים אריתריאים, בטענה לפעילות המאיימת על ביטחונה. התגובה הגיעה בתוך שעות: אריתריאה הודיעה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם אתיופיה וסגירת שגרירותה באדיס אבבה.
עוד באתר:
המשבר מגיע בשעה שהמלחמה בטיגראי מתלקחת מחדש. בשבועות האחרונים התחדשו הקרבות בין הכוחות המזוהים עם הממשלה הפדרלית לבין ברית שמובילים אנשי ה־TPLF, והסכם השלום שנחתם ב־2022 נראה שברירי מאי פעם.
בסוף השבוע נסוגו כוחות ה־TPLF ממקלה, בירת טיגראי, וכוחות פרו־ממשלתיים נכנסו לעיר. המורדים הציגו את המהלך כנסיגה זמנית שנועדה למנוע הרס והבהירו כי הלחימה תימשך. מדובר בהתלקחות החמורה ביותר באזור מאז תום המלחמה הקודמת.
רק לפני שנים הם נלחמו יחד
המהפך ביחסים בין אתיופיה לאריתריאה כמעט בלתי נתפס. שתי המדינות ניהלו בסוף שנות התשעים מלחמת גבול עקובה מדם, ולאחריה חיו במשך שנים במצב שהוגדר "לא מלחמה ולא שלום".
ב־2018 הגיע המפנה. ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד ונשיא אריתריאה איסאייס אפוורקי חתמו על הסכם שלום היסטורי, הגבולות נפתחו ואביי אף זכה בפרס נובל לשלום בעקבות המהלך.
כשפרצה מלחמת טיגראי ב־2020 הפכה ההתקרבות לברית צבאית. חיילים אריתריאים חצו את הגבול ונלחמו לצד צבא אתיופיה נגד ה־TPLF. אלא שהסכם פרטוריה שסיים את המלחמה ב־2022 הותיר את אריתריאה מחוץ לחדר, ומאז היחסים בין שתי המדינות הלכו והידרדרו.
עכשיו התמונה התהפכה. אדיס אבבה מאשימה את אריתריאה בסיוע לכוחות הטיגראים שנגדם נלחמו השתיים יחד רק לפני שנים ספורות. אסמרה מצדה מאשימה את אתיופיה בפעילות עוינת נגדה.
המאבק הגדול על הים
ובתוך כל זה נמצאת סוגיה נפיצה נוספת: הים האדום.
אתיופיה היא מדינה של יותר מ־130 מיליון תושבים, אבל מאז עצמאות אריתריאה ב־1993 אין לה מוצא לים. מרבית הסחר האתיופי תלוי בנמל ג'יבוטי, ואביי אחמד הפך בשנים האחרונות את השגת הגישה הקבועה לים ליעד לאומי.
מבחינת אתיופיה מדובר בצורך כלכלי ואסטרטגי של מעצמה אזורית ענקית. מבחינת שכנותיה, ובמיוחד אריתריאה, השיח האתיופי על הים מעורר חשש כבד מפגיעה בריבונותן.
לאריתריאה יש יותר מאלף קילומטרים של חוף לאורך הים האדום ונמלים ששימשו בעבר את אתיופיה. רויטרס דיווחה היום כי הטלטלה במזרח התיכון והאיומים על נתיבי השיט הפכו את המדינה המבודדת לנכס אסטרטגי שמדינות ומעצמות שוב מנסות להתקרב אליו.
ישראל: תומכים בגישה האתיופית לים
כאן נכנסת גם ישראל לסיפור. ב־10 בספטמבר העניק שגריר ישראל באתיופיה, אברהם נגוסה, ראיון לסוכנות הידיעות האתיופית והתייחס במפורש לשאיפתה של אדיס אבבה להשיג גישה לים.
"ישראל עומדת מאחורי אתיופיה במאמץ הזה. זוהי מדיניות ישראלית ברורה", אמר נגוסה.
האמירה משמעותית, אבל חשוב גם להגדיר את גבולותיה. ישראל לא הודיעה על תמיכה בכיבוש שטח מאריתריאה ולא הצביעה על נמל או שטח מסוים שאמור לעבור לידי אתיופיה. התמיכה שהציג השגריר היא בעצם השגת הגישה האתיופית לים ובפתרון הסוגיה בדרכי שלום.
ועדיין, חודש בלבד לאחר הדברים, היחסים בין אתיופיה לאריתריאה כבר נמצאים בנקודת שפל חדשה.
וגם מצרים נכנסת לתמונה
המשבר מסתבך עוד יותר בגלל מצרים. באותו יום שבו נסגרה השגרירות האתיופית באריתריאה, גירשה אדיס אבבה גם דיפלומט מצרי, וקהיר הגיבה במהלך מקביל.
היחסים בין מצרים לאתיופיה מתוחים כבר שנים סביב סכר התחייה שבנתה אתיופיה על הנילוס הכחול. קהיר חוששת מפגיעה באספקת המים שלה ומתנגדת גם לכל שינוי חד־צדדי במאזן הכוחות סביב הים האדום.
במקביל העמיקה מצרים בשנים האחרונות את יחסיה עם אריתריאה וסומליה. מבחינת אתיופיה, ההתקרבות הזאת נראית יותר ויותר כניסיון להקיף אותה במדינות העוינות את שאיפותיה.
מלחמה אחת כבר מתנהלת. השאלה היא מי יצטרף
חשוב להבחין בין שתי החזיתות. המלחמה בטיגראי כבר התחדשה. מה שעדיין לא קרה הוא מלחמה ישירה בין צבאות אתיופיה ואריתריאה, והחשש הגדול הוא שהעימות הקיים יגרור לתוכו גם את אסמרה ומדינות נוספות.
עבור ישראל זה כבר אינו סכסוך אפריקני רחוק. החוף האריתריאי יושב על הים האדום, מול תימן ובסמוך לנתיב המוביל לבאב אל־מנדב, אילת ותעלת סואץ. אחרי שלוש שנים שבהן החות'ים הוכיחו עד כמה הנתיב הזה פגיע, כל טלטלה נוספת סביבו מקבלת משמעות אסטרטגית.
לפני שמונה שנים עמדו אביי אחמד ואיסאייס אפוורקי זה לצד זה וחגגו שלום היסטורי. השבוע השגרירויות נסגרו, הדיפלומטים גורשו והקשר נותק. המלחמה כבר חזרה לטיגראי; השאלה שמטרידה כעת את האזור כולו היא האם היא תיעצר שם.
