בפינת 'מאיפה אתה יודע את זה' של 'מגזין הצהריים' חזר עפר גדנקן אל אחד הביטויים המוכרים ביותר בשפה היומיומית: "לשבור את הקרח". היום כולנו משתמשים בו כדי לתאר רגע שבו מישהו מפיג מבוכה, פותח שיחה או מחמם אווירה קרירה בין אנשים. אבל המקור, כך מתברר, רחוק מאוד מחדרי ישיבות וממפגשים חברתיים.
גדנקן הסביר כי הביטוי נולד בעולם הספנות והמסחר באירופה של המאות ה-15 וה-16. באותם ימים ספינות מסחר היו נתקעות בחורף בנהרות ובנמלים, לאחר ששכבות קרח עבות חסמו את נתיבי השיט ומנעו מעבר סחורות.
כדי לפתור את הבעיה, היו שולחים תחילה סירות קטנות, חזקות וממוגנות, שתפקידן היה לפגוע בקרח, לשבור אותו ולפתוח נתיב מים עבור הספינות הגדולות שהגיעו אחריהן. במילים אחרות: לפני שהמסחר יכול היה לזוז, מישהו היה צריך להיות הראשון שמפלס את הדרך.
עוד באתר:
מכאן נולד הביטוי במשמעות הראשונה שלו: לאו דווקא להפיג מבוכה, אלא להיות הראשון שעושה מעשה. גדנקן השווה זאת לביטוי המוכר מעולמנו – "להיות נחשון", מי שקופץ ראשון למים ופותח דרך לאחרים.
השלב הבא התרחש בשנת 1795, כאשר המשורר האנגלי סמואל ג'קסון פרט השתמש בביטוי כדי לתאר דינמיקה בין בני אדם. הוא ראה דמיון בין קרח שחוסם תנועה בנמל לבין שתיקה, נוקשות ומבוכה בין אנשים שאינם מכירים זה את זה.
כדי שהשיחה תוכל להתחיל לזרום, מישהו צריך לעשות את הצעד הראשון: לומר משפט, לחייך, לשאול שאלה, ליצור תנועה ראשונה. וכך, ביטוי שנולד מתוך פעולה פיזית של ספנים הפך לדימוי חברתי עדין על תקשורת אנושית.
במהלך הפינה עלתה גם הצעה לשונית מעניינת: אולי היה נכון יותר לומר "להפשיר את הקרח", אם הכוונה היא לרכך את האווירה. אבל דווקא "לשבור את הקרח" שומר על המשמעות המקורית: לא רק לחמם את הסביבה, אלא להעז להיות הראשון שעושה פעולה.
האזינו לדברים המלאים, מתוך 'משדר הצהריים' בהגשת אריאל ברמן:
