שלוש שנים אחרי טבח שמחת תורה, צה"ל הכפיל את מספר לוחמי כיתות הכוננות ומכין אותן לתרחיש שבו יידרשו להגן על היישוב במשך שעות, עד להגעת כוחות צבאיים משמעותיים. בשיחה עם "אמס" חושפים גורמים במערכת הביטחון את השינויים שנעשו במערך הגנת היישובים בעקבות לקחי 7 באוקטובר.
לפי הנתונים שנמסרו ל'אמס', ערב הטבח מנה מערך כיתות הכוננות שבאחריות צה"ל כ־7,000 לוחמים. כיום המספר נושק ל־14 אלף — הכפלה בתוך שלוש שנים. המערך פרוס בכ־450 יישובים ברחבי הארץ הנמצאים תחת אחריות הפיקודים המרחביים.
אחד השינויים המשמעותיים נוגע לתרחישים שאליהם מתכוננות כיום כיתות הכוננות. אם בעבר נתפסה הכיתה בעיקר ככוח שנותן מענה ראשוני עד להגעת הצבא, כיום מתאמנים הלוחמים גם לתרחישים רחבים בהרבה: פשיטה של כוח מחבלים על יישוב, חדירה למספר מוקדים ופגיעה בנכסים חיוניים ובאזרחים.
עוד באתר:
נשק חרדי חסידי
כיתת כוננות בחסידות גור | צילום: חיים גולדברג; פלאש 90
גורמים במערכת הביטחון אומרים ל"אמס" כי בתרחיש של חדירה רחבה הציפייה היא שכוחות צה"ל יגיעו בתוך כמה שעות. בהתאם לכך, כיתות הכוננות מקבלות כיום כוח אדם, תחמושת וציוד שנועדו לאפשר להן להחזיק את היישוב ולהילחם באופן עצמאי עד להגעת הכוחות.
במערכת הביטחון מדגישים עם זאת כי אין כוונה להפוך את כיתות הכוננות לתחליף לצה"ל. גם מערך הכוחות המגן על הגבולות השתנה משמעותית מאז 6 באוקטובר 2023, וכיתת הכוננות נתפסת כחלק ממערך ההגנה הכולל. אלא שלקחי הטבח מחייבים אותה להיות מסוגלת לפעול ככוח עצמאי בתוך היישוב במקרה שבו הסיוע הצבאי מתעכב.
המרחק מהגבול כבר לא קובע לבדו
לקח משמעותי נוסף נוגע לשאלה אילו יישובים נמצאים בסיכון. לפני 7 באוקטובר התבסס סיווג היישובים במידה רבה על המרחק שלהם מהגבול. החדירה גם ליישובים עורפיים הוכיחה לצה"ל שהמדד הזה אינו מספק.
בעקבות זאת נקבעה שיטת סיווג חדשה הכוללת ארבע רמות, ומתבססת על שורה של משתנים: גודל היישוב, מרחקו מהגבול, האיום הנשקף לו, ההיסטוריה הביטחונית בגזרה והמרחק מכוח צבאי זמין.
המשמעות היא שיישוב קטן הסמוך לגבול לא בהכרח יקבל אותה כיתת כוננות כמו יישוב אחר בגודל דומה, ומנגד גם יישוב המרוחק יותר מהגבול עשוי לקבל כוח גדול יותר אם הערכת האיום מצדיקה זאת.
לצד הגדלת כוח האדם נרכש ציוד חדש ללוחמים, לרבות נשק, אפודים וציוד מיגון קרמי, ונבנה מודל אימונים חדש. אנשי הכיתות עוברים אימוני ירי וכשירות אישית לצד תרגילים בתוך היישוב, שבהם הכיתה פועלת כמחלקה מול תרחישי חדירה שונים.
מהוואטסאפ למערכת הקשר הצבאית
אחד הלקחים המעניינים נוגע דווקא לתקשורת בין הרבש"צים לצבא. במהלך 7 באוקטובר התבסס חלק משמעותי מהקשר של הרבש"צים עם הכוחות על טלפונים ויישומוני הודעות — מערכת שלא הייתה אפקטיבית דיה בזמן מתקפה רחבת היקף.
מאז צוידו הרבש"צים באמצעי קשר המאפשרים להם לתקשר הן עם חברי כיתת הכוננות בתוך היישוב והן ישירות עם הכוחות הצבאיים בגזרה. גורמים במערכת הביטחון מודים כי קשר יעיל כזה, אילו היה קיים ופועל באופן מלא בבוקר הטבח, יכול היה לקצר תהליכים קריטיים.
במקביל נעשה ניסיון להפוך את הרבש"ץ לחלק קבוע יותר מהמערכת הצבאית בגזרה. הרבש"צים משתתפים בהערכות מצב, נמצאים בקשר עם המפקדים ומתאמנים עם הכוחות שאמורים לחבור אליהם בעת חדירה.
המטרה היא שבשעת אמת לא יגיע כוח צבאי ליישוב כשהוא אינו יודע מה מתרחש בתוכו: כיתת הכוננות אמורה להיות מסוגלת לקבל את הכוח, להעביר לו תמונת מצב ומפה עדכנית ולהכווין אותו אל מוקדי הלחימה.
שלוש שנים אחרי הטבח, השינוי אולי הבולט ביותר הוא ההבנה שכיתת הכוננות אינה יכולה להיבנות רק לתרחיש של דקות ספורות עד להגעת הצבא. היא עדיין אינה אמורה להחליף אותו — אבל בצה"ל מכינים אותה גם לאפשרות הקשה שבה, במשך השעות הראשונות, אנשי היישוב יהיו אלה שיעמדו בחזית.
ואחרי כל זה, אך למותר לציין כי עיניהם של ישראל נשואות אך ורק לאביהם שבשמיים שיושיענו ויצילנו מכל צרה וצוקה, ואם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר.
