שורות אלו, המובאות כאן במלואן ללא שינוי, נכתבו על ידי ראש עיריית ביתר עילית, הרב מאיר רובינשטיין, בדמעות ובהערכה עמוקה, כלפי דמותו הייחודית של הר"ר דוקי גרינוולד ז"ל – איש שחי בין שני קצותיו של עולם, סבל ייסורים עצומים אך הקרין שמחת חיים כבירה, והותיר בלבו של כל מכאיו חלל עצום.
א. ייסורים ושמחה
ייסורי איוב שאין הדעת יכולה לסובלם, היו מנת חלקו שנים רבות וארוכות, יסורי הנפש והגוף, אלמן, ללא רגל, מלא חולאים ומכאובים, צרות רבות ורעות תכפוהו ל"ע, ו…מלא שמחה.
כמעט שלא הכרנו בעל יסורים גדול הימנו בדורנו, וכמעט שלא הכרנו בעל שמחת חיים גדול ממנו בדורנו!
איך זה הולך יחד?
הילכו שניהם יחדיו?
עוד באתר:
אומרת הגמ' בסוטה יד:- 'דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.
אמר לו הקב"ה, כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם'
נשאלת השאלה, איך יתכן שמשה רבינו רעיא מהימנא, ש'כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, הכל ניתן למשה מסיני', נעלמה ממנו משנה מפורשת באבות: 'אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס'
וכפי שמסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, שהסכים למכור את כל העולם הבא שלו בשביל קיום מצווה אחת,
כך גם מסופר על הגר"א זי"ע,
ואיך יתכן שמרע"ה, כל בקשתו להיכנס לאר"י אינה אלא בשביל לקבל שכר?!
ועוד קשה, איך קוב"ה נענה לבקשתו לקבלת שכר המצוה גם מבלי שקיים המצוה? לארץ ישראל לא הכניסו, אך את השכר נתן לו – 'מעלה אני עליך כאילו עשיתם'!?
ועוד, על איזה שכר מדובר כאן?
משיב ה'כתב סופר', משה רבינו ביקש 'שמחה'!!!
שהרי בכל מצווה ממצוות התלויות בארץ, כתובה המילה שמחה, בתרומה, במעשרות, בביכורים, בחלה, וכו' 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם', 'ושמחת וכו'
זה מה שמשה רבינו ביקש מלפני השי"ת: אמנם לא"י נגזר עליו שלא להיכנס והתייסר מאוד מזה, אבל על 'שמחת ארץ ישראל' אינו מוותר, ונענה הקב"ה לבקשתו.
אף דוקי כך, לא זכה לישב תחת גפנו ותחת תאנתו בא"י, אמנם התייסר מאד, אך על השכר של א"י, השמחה של א"י, לא ויתר, ונטל במנה גדושה, טופח על מנת להטפיח.
ב. בעל דעה ברורה וזהירות ממחלוקת
הרבה עשיתי עמו בעסקנות,
לא היה בעל דעה מוצקה ממנו בכל ענין ובכל מצב, אך לא היה כמוהו נזהר כמו מאש, שלא לפגוע בעדה או קהילה מכל סוג.
נסיונות קשים נקלעו לו בסוגיא זו במהלך השנים. ובמיוחד בתוך קהילת ברסלב על גווניה ושבטיה ומערכותיה, ובכולם עמדתי מן הצד נפעם לראותו נמלט בכל כוחותיו כצור חלמיש, ואכמ"ל.
תרתי דסתרי?
לא!
הנקודה הפנימית, נקודת הצדיק, הובילה אותו, מתוך כוונת אמת להטיב עם הבריות באשר הן, ולא להיגרר למחוזות לא לו.
אשרי לו.
ג. פיו וליבו שוין (שקורין דוגרי), עם הכי הרבה חברים ואוהבים
לא ראינו כמותו בדוגריות והטחת דברים כהווייתן, לא חת מפני איש, ולא חסך שבטו מעולם.
אך לא מצאנו כמותו איש מלא ידידים ואוהבים בלב ובנפש.
איך זה מסתדר יחד?
היעלה על הדעת?
אלא הקושיא היא בעצם התירוץ –
שבפנימיותו ובתוך תוכו היה מופלא באהבת הבריות באמת, עודד ותמך מכל ליבו בכל מי שעשה למען הזולת ועבור הציבור.
כמאמר החכם מכל האדם: 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם'
וכדברי רביה"ק זי"ע בליקו"מ לד:
'כי יש לפעמים שיכולין לקבל אור והתעוררות לעבודת השי"ת, מהנקודה של חברו, על ידי שיחת חולין שמדברין עמו, ואז מקבלין אור הנקודה על ידי התלבשות. כי לפעמים צריכה הנקודה להתלבש, והיא מתלבשת בדיבורים אלו, והוא מקבל ממנה'.
ד. שחטאנו לפניך בגניבת דעת
מעולם לא ראינו חולה שהכל חפצים ומשתוקקים לבקרו.
פעמים אולי חשב שמגיעים לקיים אצלו מצוות 'ביקור חולים', אך היתה בזה גניבת דעת, (לפי הריטב"א 'דאורייתא', ולפי הסמ"ק 'דרבנן'), כמאמר הגמ' בחולין צד: אמר שמואל, אסור לגנוב דעת הבריות..
תניא, רבי מאיר אומר, אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, וכו' ואם בשביל כבודו מותר.
רשי: להודיע לבריות שחביב הוא עליו, מותר.
שהרי באו אליו לשאוב ממנו חיזוק, להתחמם לאורו, ליהנות מצוף אמריו, להתבשם מאמרי פיו, להידבק משמחת חייו, להתרומם טפחיים מעל הבלי העולם, לשכוח ממרוץ החיים המטורף.
אמרנו בבית שאנו הולכים לחזק את דוקי, אך האמת שבאנו להתחזק מדוקי!
אמרנו שמצוה לקפוץ אליו – והמצוה הייתה בכלל שלו, יצאנו ממנו שלווים ומחוייכים,
עולם הפוך ראיתי.
וכבר שמעתי במהלך ימי החג, מכמה מתוקי לב מבאי ביתו: איך נשרוד את החורף הארוך הבעל"ט, בלי דוקי?
לפי רבי מאיר יצאנו בנס, כי בוודאי שכוונתנו היתה 'בשביל כבודו'.
ה. חכם מחוכם, ותמים
מחד, היה חכם מחוכם, חד כתער, סכינא חריפא, חריפא טובא, הבין דבר מתוך דבר, קלט ברגע מצבים מורכבים, חתך על ימין ושמאל ומהר, מתוך שכל הישר!
מאידך גיסא, תמים בדורו בענייני אמונה זכה וברה, אהב אהבת אמת את צדיקי האמת, רשב"י, הבעש"ט, אוה"ח הק' רביה"ק וכו'
הישמע כזאת?
שאלו פעם את רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע, איך התורה ציוותה, גם להיות חכם, וגם להיות תמים?
ענה על אתר ברוב חכמתו וקדושתו: 'אינכם יודעים כמה חכם צריך להיות, בשביל להיות תמים!'
כמה נאה מעשה זה על מנוח זה, שהרי קיים זה מה שאמר זה.
ו. מבחוץ שמחה ובדיחותא – מבפנים לב בוער להשי"ת וצדיקיו
חברים טובים היינו מקטנות, שכנים היינו בסנהדריה המורחבת מימי ילדותו ברח' ים סוף בתקופת ההפגנות על קדושת השבת.
התפללנו יחד כל ימי ילדותנו ב'מקלט הנחל' אצל ר' שמעלקע בורשטיין הי"ו,
אף למדנו יחד בישיבת ברסלב בב"ב בימיו הזוהרים של הרה"צ רבי שמעון ברגשטיין זצ"ל, רה"י הגאון רבי פנחס שרייבר זצ"ל. ולהבל"ח רבי דוד הרשקוביץ שליט"א.
זכור לי כמו היום, כשהגיע פעם ראשונה לישיבה, בצהרי היום, עם חפיסת מרלבורו אדום בכיס חולצתו.
אמרתי לו מיד, להצניע שלא יבולע לו…
מאז שנישא אמנם עזב את הישיבה, אך הישיבה לא עזבה אותו!
במיוחד כשנלקח לחתן אצל אחד המיוחד, גדול מפיצי ספרי ודעת רביה"ק בעולם, הרה"ח המפואר רבי חיים מנחם קרמר שליט"א, שהוא עצמו הנו חתן אצל ארי שבבבל הגה"צ רבי צבי אריה רוזנפלד זצ"ל.
בער בו בעצמותיו 'דעם רבי'נס זאך', כיבד בכל נפשו ומאודו כל מי שפעל ועשה למען ועבור ענייני רביה"ק.
בכוחות בל עמו, לא ויתר על חוק לימודיו מדי יום ביומו, ואמירת תיקון הכללי, ליקוטי תפילות וכו'
ז. אפריון נמטייה לבניו ובנותיו וחתניו
אין את המילים לתאר את המסירות של ילדיו, בניו ובנותיו וחתניו.
שסעדוהו ותמכוהו בכל כוחם ואונם, במסירות אין קץ, במצבים קשים ומורכבים.
סמל ודוגמה של כיבוד אב למופת.
ח. אוי,
אייכה דוקי שתרים לי כעת טלפון ותשטפני כהוגן, מראש ועד רגל, על המאמר הנוכחי, ועי"ז רק תיגבר חברותנו, בבחי' ויהיו נא דילוגנו עליך אהבה. מסכם ראש העיר את פרידתו מהעסקן החשוב.
