שלוש שנים חלפו מאז טבח שמחת תורה תשפ"ד ופרוץ המלחמה, והנתונים שמפרסם צה"ל ממחישים את היקף המערכה הרב-זירתית שהתפתחה מאז אותו בוקר. במהלך התקופה הותקפו כ-100 אלף מטרות בזירות השונות, בעוד יותר מ-31 אלף פריטי תמ"ס שוגרו לעבר ישראל. לצד הפעילות המבצעית, צה"ל ביצע שורה ארוכה של שינויים בתפיסת ההגנה, המודיעין והכוננות, כחלק מהפקת הלקחים מהכשל החמור שאפשר את מתקפת ארגון הטרור חמאס.
הזירה המרכזית הייתה רצועת עזה, שבה הותקפו כ-65 אלף מטרות. בלבנון ובסוריה נרשמו יחד כ-28 אלף תקיפות, באיראן כ-4,500 ובתימן כ-80. במקביל שוגרו לעבר ישראל כ-10,200 פריטי תמ"ס מעזה, כ-20 אלף מלבנון, כ-1,200 מאיראן, כ-90 מתימן וכ-50 מסוריה – ובסך הכול כ-31,540 שיגורים במהלך שלוש שנות המלחמה.
המערכה גבתה מחיר כבד מצה"ל: 970 חללים נפלו בנסיבות מבצעיות מאז תחילת המלחמה. לצד זאת, יותר מ-70% מהחיילים שנפצעו הצליחו לשוב לשירות. בצה"ל מציגים גם פגיעה נרחבת בשדרת הפיקוד של חמאס: ארבעה ראשי זרוע, 17 מפקדי חטיבות, כ-60 מפקדי גדודים וכ-300 מפקדי פלוגות חוסלו במהלך המלחמה, בשיתוף פעולה בין פיקוד הדרום, אגף המודיעין, אגף המבצעים וחיל האוויר.
עוד באתר:
רשימת הבכירים שחוסלו בשלוש הזירות המרכזיות כוללת שורה ארוכה של רבי מרצחים בצמרת הארגונים והמשטרים שנלחמו בישראל. בחמאס מופיעים בין היתר יחיא סינוואר, מוחמד דף, אסמאעיל הנייה, צאלח אל-עארורי, מוחמד סינוואר ומרואן עיסא; בחיזבאללה – חסן נסראללה, האשם ספי א-דין, פואד שוכר ואיבראהים עקיל; וברשימת הבכירים האיראנים מופיעים עלי חמינאי, עלי לאריג'אני, עלי שמח'אני, מוחמד חוסיין באקרי, אמיר עלי חאג'יזאדה וחוסיין סלאמי.
גם ביהודה ושומרון התנהלה פעילות נרחבת. מאז פרוץ המלחמה נעצרו באזור כ-45 אלף מבוקשים, בהם לפי צה"ל פעילי טרור, מסייעים, מחזיקי וסוחרי אמצעי לחימה וכן חשודים שתכננו לבצע פיגועים בטווח הזמן המיידי. במהלך הפעילות נתפסו יותר מ-3,800 אמצעי לחימה והוחרמו יותר מ-46 מיליון שקלים שיועדו לטרור. במקביל גדלה מצבת מערך המילואים בכ-36%, והוקמו מסגרות חדשות שנועדו להגדיל את סדר הכוחות הזמין לצה"ל.
אחד השינויים העמוקים ביותר התרחש באגף המודיעין. משימת ההתרעה מפני מלחמה ופעילות עוינת הוחזרה לראש סדר העדיפויות, הוקם חמ"ל התרעה רב-זירתי ונבנו מודלים חדשים שנועדו למנוע הישענות יתר על הערכת כוונות האויב. לפי התפיסה החדשה, יש להעניק משקל משמעותי יותר ליכולותיו ולשינויים במוכנותו, לצד עידוד ספק עצמי, ויכוח מקצועי והתייחסות מיוחדת למידע שסותר את התפיסה הקיימת. גם הכשרת אנשי המודיעין שונתה, לרבות העמקת ההיכרות עם האסלאם והבדלים תרבותיים ודתיים בין ישראל לאויביה.
בזרועות הלוחמות השתנתה גם הכוננות. בחיל האוויר גדל סדר הכוחות הזמין בכוננות עד פי ארבעה, ובמערכים מסוימים עד פי שישה. טייסת מסוקי הקרב 190 הועברה לרמת דוד כדי לקצר את זמני התגובה לגבולות, ומאות מכ"מים ואמצעי גילוי נפרסו מול איום הרחפנים וכלי הטיס הבלתי מאוישים. בדרום הוקמו כ-40 מוצבים חדשים בשטחים שולטים, חוזק המכשול סביב הרצועה, ומאז הפסקת האש באוקטובר האחרון בוצעו יותר מ-4,000 קידוחים שיטתיים לאיתור תשתיות תת-קרקעיות.
בצפון אומצה תפיסה חדשה תחת העיקרון "צבא לפני אזרחים", ובסוריה הוקמו עשרה מוצבים לאחר כניסת כוחות אוגדה 210 לשטח בתוך כ-12 שעות מנפילת משטר אסד. מחלקות ההגנה ביישובי הצפון גדלו פי שלושה, ובגבול המזרחי הוקמה אוגדה 96 – "גלעד" – ולצדה חמש "חטיבות דוד" טריטוריאליות. באגף המבצעים יותר מהוכפל מספר הכוננויות והעתודות, בעוד תפיסת הגנת הגבולות החדשה מבקשת להציב את כוחות צה"ל לפני היישובים ולסכל את האיום עוד לפני הגעתו לאזרחים. שלוש שנים אחרי המחדל, הנתונים מלמדים לא רק על ממדי המלחמה – אלא גם על הניסיון לשנות מן היסוד את הדרך שבה צה"ל נערך למתקפת הפתע הבאה.
