1.
לאחר הטרגדיה הנוראה של רצח הבל, כשאדם הראשון ידע עוד את חוה אשתו ונולד שת, נכתב בתורה ביטוי ייחודי ומפתיע: "ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת".
שת התייחד בכך שנולד בצלמו וכדמותו של אדם הראשון – בצלם אלוקים.
עוד באתר:
כאן מתעוררת תמיהה נוקבת: מילא קין, עליו מובן מדוע לא נכתב שנולד בצלם אלוקים, שהרי הוא השחית את צלם האלוקים שבו, כאשר קם על אחיו ורצח אותו. אבל הבל האומלל? הרי הבל הביא מנחה לה', התורה עצמה מעידה, כי "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"! מדוע אם כן לא זכה הבל, בעת הולדתו, לתואר הנשגב "בצלמו כדמותו", כפי שנאמר אצל שת?!
2.
המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל השיב על כך יסוד נפלא וציין, כי תשובה לשאלה זו מסתתרת במילה אחת קטנה בפסוק.
התורה אומרת: "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן".
המילה הקטנה הזו "גם", היא שגרעה מהבל את התואר. הבל לא יזם מעצמו את הבאת המנחה, הדבר לא נבע מהחלטה אישית עצמאית ונקייה. ברגע שקין קם ומיוזמתו הביא מנחה לה', רק אז, "והבל הביא גם הוא". הבל אמנם הביא מנחה משובחת ומובחרת מקין, אך הוא, כביכול, חיקה את מעשה אחיו. היוזמה לא הייתה שלו אלא תגובה לפעולה של אחיו.
והמילה "גם" היא בדיוק ההפך ממושג "צלם אלוקים".
מהו צלם אלוקים? הקב"ה הוא בורא ויוצר: "בראשית ברא אלוקים", "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". מהות האלוקות היא יצירה, מקוריות והתחדשות. וכשזה מגיע אליך, מה אתה? רק "גם אתה"? אחיך עשה, אז גם אתה עושה? מי שנוהג כנגרר וכחקיין, כביכול, אינו מקבל את התואר צלם אלוקים.
3.
המשגיח לקח את הדיוק הזה למוסר השכל נוקב לכל אחד מאיתנו.
חייו של היהודי אינם יכולים להיות חיים של חיקוי או גרירה אחרי אחרים אלא מתוך מסירות ועשיית רצון השם. אני מתפלל מפני שבחרתי מכל הלב לעמוד לפניו; אני לומד תורה מפני שאני צמא לחכמתה; אני עושה חסד מפני שמצוות השם יקרה לליבי ואני חפץ לקיים אותה ולא מפני שפלוני עשה ואני הולך בעקבותיו.
אם אנו רוצים להיות ראויים לתואר הנעלה "צלם אלקים", אנו חייבים להביא את עצמנו ואת הבחירה המקורית שלנו לתוך עבודת ה'.
אל תהיה "גם אתה" – תהיה אתה.
