מי שחושב שחזרת מעצרי העריקים וגל ההפגנות שראינו השבוע הם סוג של ניצחון עבור גוש השמאל שהצליח להחזיר את הנושא החרדי לסדר היום – טועה. בניגוד לאשליה התקשורתית, האירועים האלה כבר לא יעבירו אפילו מצביע אחד מצד לצד. מה שיכריע באמת את מערכת הבחירות הזו הוא אך ורק אחוז ההצבעה, וכמובן השאלה אם ומי מהמפלגות תיפול מתחת לאחוז החסימה.
למעשה, חזרת המעצרים היא לא פחות ממתנת זהב לנתניהו ולמפלגות החרדיות, ובמיוחד לש"ס. הדבר היחיד שמאחד כרגע את נתניהו, דרעי, סמוטריץ', גפני ואפילו עופר וינטר -הוא איתמר בן גביר. כולם מנסים לנגוס לו במנדטים, או ליתר דיוק: מנסים לבלום את הניסיונות שלו לשתות להם קולות בחזרה.
כאן בדיוק נכנסים המעצרים לתמונה, ומעניקים לש"ס "שעיר לעזאזל" חדש ורענן. עד עכשיו, הקמפיין התבסס על מתקפות נגד היועמ"שית, אבל בזמן האחרון זה כבר התחיל למצות את עצמו והציבור התעייף מלשמוע את אותן האשמות. עכשיו, יש למפלגות החרדיות כתובת חדשה להלום בה: בן גביר, השר שאחראי על המשטרה, ושבמשמרת שלו עוצרים בחורי ישיבות.
עוד באתר:
ועוד מילה על הקמפיין החרדי, לראשונה מזה עשור, נראה שיהדות התורה שינתה דיסקט. במקום המסורת של התעוררות ברגע האחרון, כשבועיים בלבד לפני הבחירות, הפעם המפלגה פתחה מנועים והחלה את הקמפיין חודש מראש.
אם שופטים לפי כמות הסיורים של היו"ר הטרי יעקב אשר במהלך חג הסוכות, ספק אם נשאר לו בכלל זמן לישון בסוכה. העבודה האינטנסיבית הזו בשטח כבר מתחילה להשתלם – יהדות התורה כמעט בכל הסקרים יציבה על 8 מנדטים, (נציין כי למרות זאת במפלגה מדברים על נס אם יקבלו 7) לפי "מדד ישראל היום", בשבוע האחרון טיפס אשר למקום הרביעי והמכובד בכמות האזכורים התקשורתיים.
מנגד, דווקא מי שמתיימרת לאתגר אותם בתוך המגזר – מפלגת הציבור החרדי, נראית כמי שנרדמה בשמירה. עושה רושם שלמטה הקמפיין שלהם אזלה התחמושת הנגיטיבית
הפער ניכר במיוחד בזירת התמיכה הרוחנית: בעוד שביהדות התורה משחררים מדי יום סרטון של רב אחר שקורא לציבור לא להיות שאנן, אצל המתחרים מסתפקים בהבטחות ש"אוטוטו נציג שורה של רבנים שיתמכו בנו". המציאות הקרה היא שאנחנו נמצאים שבועיים וחצי בלבד לפני פתיחת הקלפיות, והתמיכה המובטחת הזו – עדיין לא נראית באופק.
למרות קרב הראש בראש של נתניהו ואיזנקוט, נראה שהאיום האמיתי על נתניהו, הוא דווקא נפתלי בנט. למרות שהוא לא עומד בראש הגוש, בנט הוא למעשה שדה הקרב שעליו תוכרע אחת השאלות המרתקות של מערכת הבחירות הזו: איזה סקר באמת משקף את המציאות – זה של ערוץ 12 או זה של ערוץ 14?
למעשה בנט הוא הפער הדרמטי בין שני הערוצים. בעוד שבערוצים 11,12,13 בנט זוכה לנתון מחמיא של 12-13 מנדטים, בערוץ 14 התמונה שונה לחלוטין והוא עומד על 7-8 מנדטים בלבד. הבחירות האלו יהיו רגע האמת של בנט, ושל הסוקרים: האם, בפעם הראשונה, הוא יצליח להביא לקלפי את אותם המספרים מרוב הסקרים, או שמא ישחזר את מסורת העבר, יצלול ברגע האמת בכחמישה מנדטים, ויוכיח שהסקרים של ערוץ 14 היו המדויקים מכולם?
אם המציאות תוכיח שערוץ 14 צדק, ואותם חמישה מנדטים חסרים של בנט יזלגו חזרה לגוש הימין, נתניהו מזנק מיד ל-58 מנדטים. וגם אם עופר וינטר לא עובר את אחוז החסימה וגוש הימין יאלץ להסתפק ב-56 מנדטים – נתניהו עדיין עוקף בוודאות את הגוש של איזנקוט ומקבל עמדת פתיחה עדיפה בהרבה. למעשה, גורלו של גוש השמאל תלוי עד כמה בנט יוכל להחזיק את הראש מעל למספר הדו ספרתי של מנדטים.
בעוד שהרטוריקה הרשמית של הליכוד מדברת על ניצחון מוחץ, הפעולות בשטח משדרות מסר הפוך. נראה שנתניהו לא באמת בונה על 61 מנדטים, אלא נערך לתיקו מול גדי איזנקוט, שיוביל לבחירות חוזרות או לממשלת אחדות. הנה הסימנים:
בסביבת נתניהו מעדיפים, בשקט בשקט, אחוז הצבעה גבוה ברחוב הערבי, במטרה לסנדל את איזנקוט ולהקשות עליו להקים ממשלה ללא הרשימה המשותפת. אלא שאחוז הצבעה גבוה בחברה הערבית בוודאות יחסום גם את הימין בדרך ל-61. כמו בבחירות 2020: גוש הימין הגיע ל-58 מנדטים, מול 55 לגוש השמאל, אבל התחזקות הרשימה המשותפת, שזכתה ב-15 מנדטים, חסמה את נתניהו.
אינדיקציה נוספת היא מאמצי נתניהו להוריד את עופר וינטר מתחת לאחוז החסימה, גם במחיר אובדן מנדט יקר שלוקח מליברמן. הסיבה היא ההיערכות ליום שאחרי הבחירות ולציד העריקים: נתניהו דורש נאמנות מוחלטת ובטוח שוינטר סגור עם ליברמן. כל זה בהמשך לדרישת השריונים ערב הפריימריז, שנועדה להבטיח רשימה ממושמעת ונאמנה.
השורה התחתונה: נתניהו מבין ש-61 מנדטים כנראה אין לו, ומכין את הקרקע למלחמת ההתשה.
