כמה ניסים היו באמת ב'פליי דובאי'? הרבה יותר משחשבתם

הפצצת שדה התעופה בריאד היום (שבת קודש) על ידי המורדים החות'ים והפגיעה במטוסים, בטרמינל ובנוסעים רבים היתה המחשה נוספת להררי הניסים הגדולים שקרו לנו עם הצלת מטוס 'פלי דובאי' מהתרסקות על 174 נוסעיו, לפני עשרה ימים.

אם ניתן היה לחשוב במבט ראשון שאנחנו יודעים כמה ניסים היו שם, כניסה פנימה לתוך הסיפור מגלה הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

שנים עשר ניסים ישירים נימנו עד כה באירוע ההוא ואחרי שנפרוט אותם ניגע בשרשרת ניסים נוספת, במעגלים נרחבים יותר, שעליה לא ניתנה כמעט תשומת הלב.

הנס הראשון היה העיתוי. השבוע התברר כי אותו מחבל כבר הטיס לכאן לפני כשלשה חודשים מטוס של 'פלי דובאי' ותכנן לרסק אותו, אבל העובדה שהייתה לו קרבה אישית (שלא פורטה) לאחד מאנשי הצוות במטוס הביאתו לוותר על התוכנית ולדחות אותה למועד מאוחר יותר. אם הוא היה מממש אז את מאוויי הטרור שלו, הרי שבוודאות גדולה מאוד היה מצליח בזממו; אז לא היה מצוות אליו כנראה אותו טייס הודי, יניב חיון הגיבור לא היה על סיפונו, וכנראה שגם טייסים מחליפים לא היו מצטרפים אליו. לכך ניתן להוסיף את העובדה שנתב"ג – היעד עליו רצה להתרסק היה באותם ימים הרבה יותר עמוס מאשר בימי חול המועד, תקופה רגועה לעומת התקופות שקדמו לה.

הנס השני היה כמובן הימצאו של הטייס ההודי שלא רק נלחם על חייו אלא הצליח לפתוח את הדלת. השלישי, של הילדה ואמה ששמעו את הזעקות מתא הטייס והבינו שמדובר באירוע דרמטי. הרביעי, ארבעת הגיבורים שהבינו את הסיטואציה וקפצו כדי להיאבק במחבל. החמישי, שהצליחו להשתלט בידיים חשופות על מחבל חמוש, למרות שהמטוס היה במצב של צלילה כלפי מטה. בעשותם זאת הם פעלו נגד לחץ עצום שהופעל על גוף המטוס בשל המהירות הגבוהה וכוחות ה-G שהופעלו על כלי הטיס (שהתקרב למהירות הקול). לפי מומחים הלחץ האדיר על המטוס כתוצאה מהירידה החדה היה שקול ללחץ שמופעל על חללית לפני המראתה.

השישי, שגוף המטוס לא נסדק או החל להישבר מעוצמת ההתרסקות. השביעי, העובדה שיניב חיון למד מבעוד מועד כיצד למשוך בהגאים של המטוס והצליח לייצב אותו. השמיני, שהלה לא משך את ההגאים בחדות שכן פעולה כזו הייתה עלולה לרסק את המטוס. טייס שהתראיין השבוע ל'ג'רוזלם פוסט' הסביר כי "אם יניב חיון היה מושך חזק את הפקדים כלפי מעלה בזמן הצלילה, הוא היה מרסק את המטוס. המטוס היה מתפרק באוויר ולא עומד בזה". לדבריו, "ככל הנראה הוא משך את הפקדים לאחור בצורה הדרגתית ועדינה יותר. בשילוב עם מאפייני המטוס ומערכת הטייס האוטומטי, הדבר אפשר למטוס להתאושש מהצלילה". התשיעי, הימצאותם של הטייסים המחליפים על המטוס.

העשירי, שאף אחד מהנוסעים לא נפצע או נהרג מעוצמת ההתרסקות האדירה – צלילה חדה של אלפי מטרים בתוך קצת יותר מחצי דקה. האחד עשר, שהמחבל לא הצליח להרוס את כפתורי המטוס כפי שתכנן. השנים עשר, הנחיתה בשלום למרות שחלק מהגה הכיוון נשבר בשעת הצלילה. רק בנס הוא נחת בדיוק על המסלול ולא פספס אותו.

אם רק אחד מאלו לא היה מתרחש, היינו היום במצב אחר לחלוטין.

ומעבר לשרשרת הניסים האמורה שחלקיה השונים מוכרים יותר או פחות, היו כאן ניסים במעגלים נוספים ונרחבים בהרבה: אלו לא היו רק חייהם של יושבי המטוס אלא גם של המאות שהיו עלולים להירצח חלילה בשדה התעופה בן גוריון אחרי שהמטוס היה מתרסק עליו.

בנוסף, אם זממו של המחבל היה יוצא לידי פועל, מגוון תרחישים קשים היו יכולים להיפתח מיד לאחר מכן. הראשון, כמובן, מלחמה עם איראן. תתארו לכם למשל שהמדינה האסלאמית הייתה יוצאת למלחמה איתנו בשעה שכל כוחות ההצלה עסוקים בפינוי מוקד ההרס האדיר שהיה עלול להיווצר בנתב"ג. ומה היה קורה אם הייתה 'התלכדות זירות' – כאשר ערביי ישראל, יו"ש, או חמאס בעזה היו מנסים לפרוע בנו במקביל בנצלם את שעת הכושר?

הרי הטעות הגדולה ביותר שלהם בעשורים האחרונים היתה כאשר לא הצטרפו בתורם למתקפת השבעה באוקטובר, שהשבוע מלאו לה שלש שנים.
עתה, אם היינו נמצאים במצב כה כאוטי הם היו יכולים, בלומדם את טעותם מהעבר, לנסות ולפגוע בנו ולפתוח זירות אחרות כדי להטביע אותנו.
ותחשבו מה היה קורה אם הצלחתו של הפיגוע הייתה נותנת תיאבון בשעת אמת לטייסים ערביים נוספים שבדיוק הטיסו באותם רגעים מטוסים עם נוסעים ישראלים? תרחיש קשה מאוד היה מתרחש גם בזירה הפוליטית, וייתכן מאוד שהמחבל – וגם שלוחיו האיראניים, אם עמדו מאחוריו – כיוונו אליו בכל מאודם: התרסקות ממשלת הימין על מלא בבחירות הקרובות.

אם הפיגוע היה אכן מתרחש, גם בלי יתר הסתעפויותיו המסוכנות המתוארות לעיל גוש הימין היה מתרסק בוודאות בבחירות.

הרחובות היו מתמלאים באדי דלק רעילים כנגד כל מה שרק מזכיר את הממשלה היוצאת, תקשורת המיינסטרים הייתה מלבה בדרכה את האווירה, היועמ"שית ובג"צ היו מתייצבים כחותמת גומי לכל גחמה של מהפכני השמאל ואלפי אנרכיסטים משולהבים היו שוטפים את הרחובות וקוראים לעשות שפטים במנהיגי הימין.

התבהלה והתרעלה היו מחלחלים לציבור שישב על הגדר וממשלת הימין הייתה הופכת להיות חלק מוכתם בדפי ההיסטוריה שלנו. חלק מהעבר שלא ישוב לקרות עוד.

אם גוש הימין היה מתרסק היינו רואים "ממשלת חירום" מסוכנת שקמה מיידית, כזו שהייתה מונהגת בידי אנשי שמאל צמאי כוח ושררה שהיו עושים הכול כדי לבטל את הישגי הממשלה היוצאת.

הסכינים הארוכות היו נשלפות, הסזון 2.0 היה יוצא לדרך.

בתרחיש כזה היינו רואים מעצרים של אישי ממשל ימניים בעוון "בגידה"; מאות היישובים והחוות שנבנו בסיטונאות ביו"ש בקדנציה האחרונה היו מוחרבים ונהרסים עד היסוד; החלומות על ייהוד הגליל והנגב היו מבוטלים כחלק מההסכם הקואליציוני עם השותף הבכיר מנסור עבאס; צה"ל היה נסוג מעזה, סוריה ולבנון; מדינה פלסטינית הייתה מוקמת.

כל אחד מהפסקאות האמורות הינה חלום בלהות של ממש, אבל אם הפיגוע היה קורה כפי שתוכנן, היינו בדרך המהירה לשם רח"ל. רק בניסי ניסים, "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ" זה לא קרה. זכינו לראות בחוש את דברי המדרש בויקרא רבה כי כאשר "ישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידיהן אנו יודעים דישראל אינון נצחויא".

אגב, בהשגחה פרטית בערב שמחת תורה פרסמו בחב"ד דברים שאמר הרבי מליובאוויטש בשמחת תורה לפני 50 שנה בדיוק – בשנת ה'תשל"ז, בה דובר בהרחבה (בהמשך לשיחות קודמות) על הנס הגדול עם שחרור הנוסעים היהודים של המטוס שנחטף לאנטבה בחודשי הקיץ שלפני כן.

בעולם היהודי היו קיצוניים שאמרו שאסור לשמוח על הנס ההוא כיוון שהוא נעשה על ידי יהודים לא דתיים, הרבי ועמו רוב גדולי ישראל אמרו שצריך לשמוח ולהודות לקב"ה על ניסיו ועל נפלאותיו, ובפרט כאשר החיילים הם יהודים שמסרו את נפשם בפועל ממש למען יהודים אחרים.

הנס הפעם, יש לדעת, היה גדול יותר בכמה מישורים: ראשית, אז היה מדובר "רק" ב-105 נוסעים יהודים וישראלים לעומת מספר גבוה יותר במקרה שלנו. שנית, מפקד הפעולה יוני נתניהו נהרג בעת המבצע יחד עם עוד שלשה חטופים יהודים ששהו בטרמינל. יהודייה נוספת, דורה בלוך נלקחה למרכז רפואי סמוך ונרצחה בו על ידי האוגנדים בהוראת הרודן אידי אמין. הי"ד.

בטיסה זו, לעומת זאת, אף יהודי לא נהרג או נפצע בצורה מסכנת חיים.

לכך יש להוסיף את שרשרת הניסית הרוחבית האמורה לעיל שקיימת הפעם ולא הייתה שייכת באותם ימים.

כך או כך, בדיוק ביום שבו קראנו בתורה מחדש על מעשה בראשית, זכינו לראות בעינינו במוחש את התנאי שהתנה הקב"ה עם העולם לפני בריאתו – שיהיה עבור התורה ועבור ישראל. גם הספקנים הכי גדולים יכלו לראות את יד ה' בתוך העולם.