מנדלבליט מודה: לא אישר חקירה נגד נתניהו בתיק 3000

יום העדות הראשון של אביחי מנדלבליט במשפט נתניהו סיפק כבר בשלביו הראשונים רגעים דרמטיים במיוחד: היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אישר כי לא נתן אישור לחקור את ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 3000, והודה כי לא כל פעולות החקירה בתיקי נתניהו אושרו על ידו.

מנדלבליט, שהגיע להעיד כעד מטעם ההגנה, נחקר בידי סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד. במרכז החקירה עמדו שאלות האישור, הידיעה והשליטה של היועמ"ש לשעבר בפעולות שבוצעו בתיקים שהפכו במשך שנים לכלי המרכזי ברדיפה המשפטית נגד ראש הממשלה.

 

במהלך החקירה נשאל מנדלבליט על תיק 3000, פרשת הצוללות, ועל השאלה האם הבין בזמן אמת כי המשטרה מכוונת להגיע גם לנתניהו. חדד תהה מדוע התיק קיבל את המספר 3000, לאחר תיקי 1000 ו-2000, ושאל אם הדבר לא הדליק אצלו נורה אדומה שמדובר בעוד תיק בסדרה המכוונת לראש הממשלה.

מנדלבליט השיב כי מספרי התיקים לא העסיקו אותו, וכי אינו יודע מדוע המשטרה העניקה להם את המספור הזה. כאשר נשאל אם חשב שהמשטרה מכוונת בתיק 3000 להגיע לנתניהו, השיב כי לא ידע זאת. בהמשך הוסיף: "אולי המשטרה כיוונה לשם, אותי זה לא עניין".

הנקודה המרכזית הגיעה כאשר חדד שאל את מנדלבליט אם נתן אישור לחקור או לבדוק את ראש הממשלה בתיק 3000. מנדלבליט השיב: "נכון" לשאלה שלא אישר זאת, והסביר כי גם בפומבי וגם בפני אנשי המקצוע אמר שלא זיהה ראיות נגד נתניהו בתיק הצוללות.

 

לדברי מנדלבליט, בשום שלב לא זיהה חשד נגד נתניהו בתיק 3000. הוא הוסיף כי בשל הרעש התקשורתי סביב הפרשה חשב שנכון להבהיר זאת לציבור. הדברים נאמרים ברקע העובדה שנתניהו עצמו אינו נאשם בתיק הצוללות, אך הפרשה שימשה במשך שנים מוקד לטענות פוליטיות ותקשורתיות נגדו.

בהמשך החקירה עלתה גם שאלת הגעתו של מנדלבליט לעדות. לפי חילופי הדברים באולם, מנדלבליט הודה כי לא רצה להגיע להעיד, וכי לשיטתו לא היה אמור להגיע. זאת לאחר שבית המשפט דחה בעבר את בקשתו לדחות את עדותו לאחר הבחירות, בנימוק שעומס עבודתו כדיקן פקולטה חדשה למשפטים אינו מצדיק את שינוי המועדים.

אחת הנקודות החריגות בחקירה עסקה בחתימה על כתב האישום. חדד שאל את מנדלבליט על חתימתו, ומנדלבליט השיב כי יש לו זיכרון מוחשי של חתימה על כתב האישום המקורי נגד ראש הממשלה. עם זאת, ביחס לכתב האישום המתוקן אמר כי אין לו זיכרון עובדתי אם חתם עליו.

החקירה החריפה עוד יותר כאשר חדד עבר לשאלת פעולות החקירה. מנדלבליט אישר כי לא אישר כל פעולה ופעולה שבוצעה על ידי המשטרה. לדבריו, הוא לא ישב בחדרי החקירות, לא ידע על כל חקירה ועל כל שיחה, ורצה ישיבות סטטוס שבהן יעודכן בהתפתחויות המרכזיות.

 

כאשר השופט שאל אם לא אישר כל פעולה, מנדלבליט השיב: "בוודאי שלא". בהמשך אישר כי בדיעבד לא נכון לומר שכל תג, תו, בקשה או זימון עד אושרו על ידו. כאשר נשאל אם בכל זאת נעשו פעולות שלא אושרו, השיב כי כן, וכאשר חדד שאל אם מדובר בדברים חמורים, השיב: "נכון".

המשמעות הציבורית של הדברים ברורה: במשך שנים נטען כי תיקי נתניהו נוהלו בפיקוח הדוק, מסודר ומלא של היועץ המשפטי לממשלה. כעת, על דוכן העדים, האיש שעמד בראש המערכת מודה כי לא אישר הכול, לא ידע הכול, ובדיעבד היו פעולות שנעשו בלי אישורו.

באמס נציין כי הפרקליטות טענה בעבר כי לא בוצעו פעולות ללא אישור, וכי חלק מהציטוטים שהציגה ההגנה הוצאו מהקשרם; מנגד, עצם אישורו של מנדלבליט היום כי לא כל פעולה אושרה על ידו, וכי היו פעולות שלא אושרו, מעניק להגנה תחמושת משמעותית בשאלת חוקיות החקירות וההתנהלות סביב ראש הממשלה.

 

זהו רק סיכום ביניים של תחילת העדות, שאמורה להימשך כמה ימים נוספים. אבל כבר כעת ברור מדוע ההגנה התעקשה להביא את מנדלבליט לדוכן: מי שחתם על כתבי האישום נדרש להסביר, תחת חקירה, מה באמת ידע, מה אישר, מה הוסתר ממנו, ומה נעשה מאחורי גבו בשם מערכת שניסתה להפיל ראש ממשלה מכהן.