התורה מעידה על נח בסוף פרשת בראשית: "ונח מצא חן בעיני ה'", ובתחילת פרשת נח כתוב: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח". מה זיכה את נח בשבחים יוצאי הדופן האלה, עד שזכה לקיים את העולם כולו בימי המבול? החיד"א מביא בשם הקדמונים רמז מיוחד הטמון במילים "נח איש צדיק": סופי התיבות יוצרים את המילה "חשק".
נח היה מקיים את המצוות בשמחה ובחשק גדול. המילה "חשק" קשורה למילה "חישוק", שמהותו לחבר בין שני דברים. כאשר אדם מתאמץ לקיים מצוות מתוך שמחה וחשק, הוא מוסיף עוד קשר ועוד חיבור בינו לבין הקדוש ברוך הוא. כך, זכה נח לקשור את בריות העולם לקדוש ברוך הוא, עד שנקרא צדיק תמים.
אך מה הביא לנח גם נשיאות חן? האור החיים מציין כי בשמו של נח טמונות האותיות חן. בעל ה'תורת אבות' מסביר שהדבר מרומז בפסוק "ונח מצא חן בעיני ה'": תמיד היה חקוק בליבו של נח שהוא עומד תמיד מול עיני השם יתברך. זו גם משמעות הפסוק "את האלוקים התהלך נח" – הוא הציב את הקדוש ברוך הוא לנגד עיניו בכל עת. עוד מובא בגמרא כי אדם שיש לו נשיאות חן, יש בכך סימן ליראת שמיים, וכך היה אצל נח.
עוד באתר:
טעם נוסף מובא בשם ה"עטרת יהושוע", על פי הגמרא במסכת עבודה זרה, דף ו': נח היה תמים, כלומר עניו ושפל ברך. כנאמר בספר משלי: "ולענווים ייתן חן". נח, מתוך ענוותנותו, לא הבין מדוע הקדוש ברוך הוא אוהב אותו ומשבח אותו כל כך. בעיניו, החן שניתן לו היה ממש כמציאה שנפלה לידיו בפתאומיות – לכן זכה ל-"ונח מצא חן בעיני ה'".
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
