התורה מתארת את מצבו של העולם בדור המבול: "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס". ונשאלת השאלה, מדוע היה הדור מושחת כל כך, עד שלא נותרה דרך אחרת מלבד המבול? הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל מסביר שכאשר המידות והמוסר נפגעים, ראוי שיישארו לפחות יחידים בעלי מצפון, שוחרי צדק ויושר. אולם התורה מדגישה שהארץ נשחתה "לפני האלוקים", כלומר, בעיני בני האדם – המעשים כבר לא נחשבו פסולים, וכולם ראו בהם התנהגות רגילה. במצב שבו אפילו יחידים אינם מזהים את השחיתות, לא נותר לדור זכות קיום.
אך עדיין צריך להבין מדוע נאמר "ותשחת הארץ", אם בני האדם הם שהשחיתו את דרכם? ה"בית הלוי" מסביר כי הפסוק מלמד על כוחם של מעשי האדם להשפיע על הבריאה כולה. בעקבות השחיתות האנושית, גם הבהמות והחיות השחיתו את דרכן, כפי שמביא רש"י בפסוק "כי השחית כל בשר". ומובא בזוהר שההשפעה הגיעה גם אל הדומם, האדמה הוציאה כלאיים, וההשחתה חדרה עד לעומק של שלושה טפחים. מכאן מדגיש ה"בית הלוי" את חובת ההתרחקות מחברה רעה, לא רק בשל השפעתה הישירה, אלא גם בגלל ההשפעה העקיפה על הסביבה כולה.
מי לא הושפע לרעה מדור המבול?
עוד באתר:
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת כי מין אחד מבעלי החיים לא נכלל בגזירת המבול: הדגים. ומסביר הריטב"א שהדגים ניצלו משום שלא השחיתו את דרכם. המהר"ל מבאר שהם לא היו במחיצת האדם, שכן חיו במים, ולכן לא הושפעו מהשחיתות שפשטה בארץ. ה"בית ישראל" וצדיקים נוספים הזכירו זאת כאחד הטעמים לחשיבות אכילת דגים בשבת: הם היו גם מן הנבראים הראשונים וגם מבעלי החיים היחידים שניצלו מהמבול.
מסופר על האדמו"ר מרוז'ין ועוד צדיקים שהיו אוכלים תחילה מן האזור שסביב עיני הדג. הטעם לכך נקשר לדברי הירושלמי: "עין רואה והלב חומד". מאחר שהדגים לא השחיתו את דרכם כדוגמת שאר בעלי החיים בדור המבול, ראו בכך טעם להתחיל את האכילה דווקא באזור עיניהם.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
