התורה מתארת את חזרתה של היונה אל התיבה: "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה", ולאחר מכן נאמר: "וידע נח כי קלו המים". במדרש על שיר השירים, על הפסוק "עינייך יונים", מובא: "מה יונה זו הביאה האורה לעולם, שנאמר 'והנה עלה זית טרף בפיה', אף אתם הביאו שמן זית והדליקו לפניי". אולם קשה, מהו האור שהביאה היונה לעולם, והרי עלה הזית עצמו אינו מאיר?
בספר "באר שמואל" על שיר השירים מבואר שהמדרש מתייחס למסר הטמון בבחירתה של היונה. חז"ל מביאים שהיונה אמרה: מוטב שיהיו מזונותיי מרורים כזית בידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מתוקים בידיו של בשר ודם. מכאן עולה שהיונה לימדה את העולם יסוד מרכזי: אין להישען על בני אדם, אלא לבטוח בקדוש ברוך הוא. זהו האור שהביאה היונה לעולם – ההבנה שהביטחון האמיתי צריך להיות בהשם יתברך.
לפי זה, מתבאר גם הקשר בין עלה הזית לבין הדלקת המנורה בשמן זית בבית המקדש. גם בנר המערבי, שהיה דולק בדרך נס במשך כל הלילה, הייתה ניכרת השגחתו של הקדוש ברוך הוא. כפי שאומרת הגמרא, שהדבר שימש עדות לישראל שהשכינה שורה בהם. הנס המחיש כי הנהגת השם אינה מוגבלת לגדרי הטבע, וכי בעת הצורך יכולה להופיע השגחה החורגת מהדרך הטבעית.
עוד באתר:
בסיום דבריו מבאר ה"באר שמואל" את משמעות המילים "ותבוא אליו היונה לעת ערב". גם כאשר שמש הצלחתו של האדם שוקעת והוא נקלע לתקופה חשוכה, עליו לזכור את המסר שהביאה היונה: גם אם מזונותיו מרורים לעיתים, הם עדיין בידיו של הקדוש ברוך הוא. דווקא ברגעים שבהם קשה לראות את האור, מלמדת היונה כי יש לבטוח בהשם יתברך ולא להישען על בשר ודם.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
