נטילת ידיים לסעודה ונטילת ידיים שחרית נראות דומות, אך יש ביניהן הבדל הלכתי משמעותי בכל הנוגע לזמן הברכה. בנטילת ידיים שחרית, גם מי שלא בירך לפני הניגוב רשאי לברך לאחר מכן, ואפילו כשהוא כבר הגיע לבית הכנסת – כל עוד ידיו עדיין טהורות. הסיבה לכך היא שברכת נטילת ידיים שחרית נאמרת על עצם הטהרה שהאדם נטהר. לעומת זאת, בנטילת ידיים לסעודה, יש לברך לפני הניגוב, בהתאם לכלל של "עובר לעשייתן".
בימינו, כאשר רבים נוטלים ידיים באמצעות נטלה גדולה ושופכים על כל יד יותר מרביעית מים בכל פעם, קיימת מחלוקת בשאלה אם יש לברך לפני הנטילה או לאחריה. הרב אברהם יוסף מדגיש כי מי שמברך לפני הנטילה אינו טועה. בעבר, כאשר היו נוטלים באמצעות רביעית מים אחת לשתי הידיים, היה בעיה לברך לפני הנטילה, משום שמצוות הנטילה מסתיימת רק לאחר שפיכת כל הרביעית. כל עוד לא נשפכה רביעית מים על הידיים, לא הושלמה הנטילה, ולכן נהגו לברך לאחר שפיכת המים ולפני הניגוב.
הדברים נאמרו בתוכנית 'שמור וזכור', עם הרב אברהם יוסף, במסגרת מענה לשאלות הלכתיות ששלחו המאזינים. הרב הסביר כי גם לאחר שפיכת המים, כל עוד הידיים רטובות ולא נוגבו, עדיין לא הסתיימה מצוות נטילת הידיים לסעודה. "מי שנוגע בלחם כשידיו רטובות כאילו אוכל לחם טמא", ולכן הידיים עדיין אינן ראויות לאכילה. משום כך, הברכה נאמרת לאחר הנטילה ולפני הניגוב, והברכה נחשבת עדיין "עובר לעשייתן". עם זאת, הרב הבהיר כי מי שטעה ובירך לאחר שכבר ניגב את ידיו, בירך ברכה לבטלה, ואין לענות אמן אחר ברכתו.
עוד באתר:
בהמשך התייחס הרב להנהגה שהייתה נהוגה במשפחות מסוימות, שבה בעל הבית היה נוטל את ידיו ראשון ומתיישב במקומו, בעוד בני הבית ממהרים ליטול את ידיהם ולהתיישב. לאחר מכן היה בעל הבית מרים את ידיו ומברך על נטילת ידיים, כולם עונים אמן, ורק אז הוא מברך על הלחם ומחלק ממנו לבני הבית. הרב קבע כי "זו הנהגה לא נכונה", והסביר כי בנטילת ידיים לסעודה אי אפשר לברך אלא "עובר לעשייתן", כלומר בזמן שהידיים עדיין רטובות ולפני הניגוב.
לבסוף הבהיר הרב כי יש להבחין בין נטילת ידיים לסעודה, נטילה לאחר השירותים ונטילת ידיים שחרית. בנטילה לאחר השירותים יש לנגב את הידיים ורק לאחר מכן לברך "אשר יצר". בנטילת ידיים שחרית, לכתחילה, לאחר שהאדם מתלבש, עליו ליטול את ידיו, לברך "על נטילת ידיים" לפני הניגוב, ולאחר מכן לנגב. כך גם בשחרית הניגוב נחשב לסיום מצוות הנטילה. ההבדל הוא שבדיעבד, אם אדם לא בירך לפני הניגוב בנטילת ידיים שחרית, הוא רשאי לברך גם לאחר מכן, אפילו בבית הכנסת, כל עוד ידיו עדיין טהורות.
