סערת דליפת התכתבויות הוואטסאפ של יונתן אוריך, יועצו הקרוב של ראש הממשלה, ממשיכה לעורר שאלות משפטיות וטכנולוגיות כבדות. אלפי התכתבויות פרטיות שיוחסו לאוריך דלפו לרשת ומופצות מאז אתמול באתרים פיראטיים, כאשר לטענת אוריך חלק מהחומרים סולפו.
ב'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי', שוחחו עם עו"ד יונתן קלינגר, המתמחה בדיני מידע, פרטיות וטכנולוגיה, כדי להבין כיצד אירוע כזה יכול להתרחש, האם מותר להפיץ את החומרים, ומה כל אחד יכול ללמוד מהמקרה.
בפתח הדברים הובהר כי לא מדובר בהכרח בפריצה מתוחכמת של האקרים, אלא ככל הנראה בטעות אבטחה חמורה. לפי ההסבר שניתן בשיחה, אוריך ביקש לפתח מערכת לגיטימית לניטור תקשורתי, שתאפשר לו לקבל התרעות לוואטסאפ כאשר מתפרסמים אזכורים רלוונטיים ברשת.
עוד באתר:
עו"ד קלינגר הסביר כי מערכות מסוג זה עשויות להיות שימושיות בעבודה תקשורתית ופוליטית, בדומה לשירותי התראה שונים ברשת. אלא שלדבריו, הטעות הראשונה הייתה חיבור המערכת לחשבון הוואטסאפ האישי של אוריך, במקום להשתמש במספר ייעודי ונפרד.
לדברי קלינגר, הבעיה החריפה יותר הייתה פרסום קוד המקור של המערכת במאגר ציבורי, ככל הנראה בגיטהאב, כאשר בתוך הקוד נותרו בטעות "המפתחות" שאפשרו גישה למערכת, ובהם גם מפתחות הקשורים לחשבון הוואטסאפ. לדבריו, לאחר שהדבר התגלה אוריך הסיר את החומר, אך ייתכן שגורם עוין כבר שמר את המפתחות והשתמש בהם לשאיבת מידע.
קלינגר הדגיש כי בשלב זה לא ניתן לדעת בוודאות מה בדיוק דלף, מי הדליף, והאם כל החומרים שהופצו אכן אותנטיים. לדבריו, קיימת אפשרות שחלק מהתוכן נכון, חלקו נערך או סולף, וייתכן שגם גורמי השפעה זרים היו מעורבים באופן כלשהו בהפצה או בשינוי החומרים.
במעבר לשאלה המשפטית, הסביר קלינגר כי פרסום התכתבויות פרטיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות אינו עניין פשוט. לדבריו, הכלל הבסיסי הוא שתוכן של שיחה שייך לשני הצדדים לשיחה, ולעיתים אחד מהם יכול להתיר את פרסומה. עם זאת, יש לכך חריגים רבים, וכל פרסום מחייב בחינה פרטנית של תוכן הדברים, האינטרס הציבורי ואופן השגת המידע.
לדבריו, קיימות הגנות מסוימות כאשר מדובר במידע בעל עניין ציבורי ממשי, בתום לב ובמידע שאינו שקרי, אך אין בכך היתר גורף להפיץ כל התכתבות פרטית שדלפה. קלינגר הזכיר בהקשר זה את פסק הדין בפרשת אפי נווה, שבו נעשתה הבחנה בין פרסום מצומצם של חומרים בעלי אינטרס ציבורי לבין עצם הפריצה או השגת החומרים שלא כדין.
במילים אחרות, מי שמפרסם כעת את ההתכתבויות לוקח על עצמו סיכון משפטי ממשי. אם יתברר שאין עניין ציבורי מספיק בפרסום, או שהפרסום חורג מהנדרש, אותו מפרסם עלול להיחשף לתביעות בגין פגיעה בפרטיות ולשון הרע.
במהלך השיחה הדגיש ברמן כי מעבר לשאלה החוקית, קיימת גם חובה הלכתית ומוסרית להיזהר בפרטיותו של אדם ובלשון הרע. גם כאשר מדובר בדמות ציבורית או ביועץ פוליטי בכיר, אין בכך היתר אוטומטי להפיץ כל התכתבות פרטית או חומר שנלקח בדרך בעייתית.
לקראת סיום התייחס קלינגר גם לשאלת האחריות האישית והארגונית. לדבריו, מכיוון שאוריך אינו עובד מדינה אלא יועץ חיצוני, ייתכן שהטלפון והמערכות שבהן השתמש לא היו מפוקחים בידי גורמי אבטחת מידע ממשלתיים. מצב כזה יוצר פער מסוכן דווקא אצל אנשים הנחשפים למידע רגיש.
המסקנה המעשית, לדבריו, היא לא רק "לא ללחוץ על קישורים", אלא להתנהל באחריות טכנולוגית רחבה יותר: לא לאשר הרשאות שלא מבינים, לא לערבב באותה אפליקציה בין התכתבויות מקצועיות ואישיות, להשתמש בחשבונות נפרדים לפי צורך, ולהפעיל הגדרות של הודעות נמחקות כאשר אין צורך לשמור מידע לאורך זמן.
באמס נציין כי פרשת אוריך ממחישה עד כמה דליפת מידע אישי יכולה להפוך בתוך שעות לאירוע פוליטי, משפטי וציבורי רחב. אבל לפני כל סקרנות תקשורתית, עומדת שאלה פשוטה: האם מותר להפיץ התכתבויות פרטיות שהושגו בדרך בעייתית. לפי דברי המומחים, התשובה רחוקה מלהיות חיובית, וכל מי שמשתף או מפרסם עלול למצוא את עצמו בלב תביעה.
האזינו לראיון המלא מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי':
