המלחמה על דעת הקהל העולמית אינה מתנהלת רק באמצעות נאומים, מסיבות עיתונאים והודעות רשמיות. בעידן הרשתות החברתיות, סרטון קצר אחד שמופץ בתוך דקות למיליוני אנשים בעולם עלול לקבע תודעה שלמה. מול הזירה הזו, שבה ישראל מתקשה כבר שנים להתמודד עם מכונת התעמולה הפלסטינית, קם מיזם פרטי שמנסה לחשוף את הפייק העזתי לעולם.
בפינת "החדשות הטובות" ב'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי', שוחח עידן, מייסד המיזם GazaWood, על הדרך שבה הוא ואנשיו עוקבים אחרי סרטונים מעזה, מאתרים סתירות, חושפים קטעים חתוכים ומנסים להראות לציבור העולמי מה עומד מאחורי חלק מהתיעודים שמופצים נגד ישראל.
עידן הסביר כי השם GazaWood הוא שילוב בין "עזה" ל"הוליווד", בדומה לביטוי הוותיק "Pallywood". לדבריו, כבר לפני יותר מעשרים שנה החלו עיתונאים וחוקרים לשים לב לתופעה של בימוי סצנות פלסטיניות מול מצלמות: פציעות מבוימות, שימוש בנוזל אדום, אבק מכוון ויצירת תמונות שנועדו להיראות כמו תיעוד אותנטי מזירות תקיפה.
עוד באתר:
עם זאת, עידן הדגיש כי לא כל אירוע הוא בדוי ולא כל הפצצה אינה אמיתית. לדבריו, במקרים רבים מדובר בתקיפות אמיתיות, אך דווקא משום שצה"ל מזהיר מראש את האוכלוסייה, עיתונאים וצלמים מגיעים למקום מבעוד מועד, מציבים מצלמות, ממתינים לתקיפה, ולאחר מכן מופצים סרטונים ערוכים המציגים בעיקר נשים, ילדים ונפגעים לכאורה, בעוד מחבלי חמאס נעדרים כמעט תמיד מהתמונה.
לדבריו, הדרך לחשוף את התמונה המלאה היא איסוף שיטתי של חומרים מזוויות שונות. "אם אתה מכיר את העיתונאים של עזה", הסביר, ניתן לדעת מי עובד עם מי, מי צילם איזו זווית, ואיזה חלקים נחתכו מהסרטון שהגיע בסופו של דבר לרשתות או לערוצי תקשורת כמו אל-ג'זירה.
כך, לדבריו, כאשר מחברים יחד כמה סרטונים מאותה סצנה, מתגלים לעיתים פרטים שהוסתרו בעריכה: אנשים שצוחקים ברקע, הוראות בימוי, מצלמות נוספות, או זוויות שמבהירות כי הסצנה אינה כפי שהוצגה לציבור. "אתה מרכיב את הסצנה שלהם, ופתאום קולט שהקטעים שהעיתונאי הראשון חתך הם קטעים שמבהירים לך שהסצנה מבוימת", אמר.
עידן סיפר כי בתחילת הדרך הוא עקב בעצמו אחרי חשבונות של עיתונאים ופעילים מעזה, למד את השמות, הפרצופים והחשבונות הפרטיים למחצה שלהם, וחיפש חומרים ברשתות. בהמשך, לאחר שהמיזם החל לצבור חשיפה, פנו אליו מתנדבים רבים מהציבור ששלחו לו כמויות גדולות של סרטונים וחומרים לבדיקה.
לדבריו, GazaWood הפך למעין מרכז שאליו מגיעים תיעודים של פייק פלסטיני ועזתי, והוא בודק שוב את החומרים לפני פרסומם. האתר פועל באנגלית כדי לפנות לקהל העולמי, ולא רק לציבור הישראלי שכבר מכיר את חלק מהתופעות מקרוב.
בשיחה ב'קול חי' אמר עידן כי למרות התחושה שישראל מפסידה בזירה ההסברתית, יש גם נקודת אור: קיים בעולם קהל גדול התומך בישראל, אך הוא שקט יותר, מתון יותר ופחות אלים מהמחנה האנטי-ישראלי הרועש. לדבריו, הסרטונים של המיזם מגיעים לעיתים לתפוצה של מיליונים, ורבים מהם זוכים לעשרות או מאות אלפי צפיות.
עוד סיפר כי יש למיזם צופים ותומכים גם במדינות ערביות. לדבריו, במדינות כמו איחוד האמירויות יש אנשים שמביעים תמיכה גלויה בישראל ברשתות, וגם במדינות עוינות יותר, כולל בקרב איראנים, יש מי שתומכים בישראל אך קולם כמעט אינו נשמע בתקשורת העולמית.
הפעילות הזו אינה עוברת בשקט. עידן סיפר כי הוא מקבל איומים רבים בהודעות פרטיות, וכי לדבריו היו גם ניסיונות מעקב מצד גורמים עוינים וארגונים ממדינות שונות. בעקבות זאת פנה לגורמים ישראליים רלוונטיים, שלדבריו טיפלו בנושא ברמה מסוימת.
עידן הסביר כי המיזם נולד בעקבות מאורעות שמחת תורה, מתוך תחושה שמישהו חייב להשמיע את הקול הישראלי ולחשוף את מנגנוני הפייק. לדבריו, כאשר שאל מדוע המדינה עצמה אינה עושה זאת, קיבל תשובות שנשמעו לו כתירוצים, בעיקר סביב טענות ביטחוניות וחשש לחשוף מקורות מידע.
באמס נציין כי דווקא העובדה שמיזם כזה קם מלמטה, ביוזמה פרטית ולא כקמפיין ממשלתי, מלמדת על הפער העצום בזירת ההסברה. כאשר סרטון מבוים אחד יכול להצית גל שנאה נגד ישראל, כל יוזמה שמבקשת להראות לעולם את מאחורי הקלעים של התעמולה העזתית הופכת לחלק מהמערכה על האמת.
האזינו לראיון המלא מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי':
