החורף האחרון הביא עמו גשמים בכמויות הקרובות לממוצע, אך מתברר כי מקורות המים הטבעיים בישראל עדיין רחוקים מהתאוששות. דוח השירות ההידרולוגי של רשות המים, שפורסם היום (שלישי) ומסכם את עונת הגשמים 2025/26, מצביע על נתון חריג במיוחד: כמות המים הזמינים שהצטברה באגן הכנרת במהלך שתי העונות האחרונות הייתה הנמוכה ביותר שנמדדה זה מאה שנה. הממצאים מתפרסמים כחודש וחצי לאחר משבר ההתפלה, שבמהלכו הושבתו כמעט כל מתקני ההתפלה בישראל בעקבות גל מים עכורים שהגיע מכיוון חופי מצרים, ועורר חשש מפני שיבושים באספקת המים.
הנתונים מלמדים כי הבעיה אינה בהכרח בכמות הגשם הכוללת, אלא בחלוקתו הגאוגרפית ובהשפעות הבצורת הקודמת. ברחבי הארץ ירדו במהלך העונה כ-95% מכמות המשקעים הממוצעת, אולם באגן הכנרת נמדדו כ-90% בלבד, ובגליל המערבי הסתכמה הכמות בכ-85% מהממוצע הרב-שנתי. לעומת זאת, באזור החוף ובאגן ירקון-תנינים הגיעו המשקעים לכמות הקרובה לממוצע. הפערים הללו באים לידי ביטוי בנתון המרכזי של הדוח: מתחילת עונת הגשמים ועד סוף אפריל הסתכם נפח המים הזמינים בכנרת בכ-142 מיליון מטרים מעוקבים בלבד. בצירוף נתוני שנת הבצורת 2024/25 הגיע הנפח המצטבר בשנתיים לכ-208 מיליון מטרים מעוקבים, שפל חסר תקדים לאורך תקופת המדידות.
גם גובה פני הכנרת ממחיש את חומרת המצב. בראשית השנה ההידרולוגית עמד המפלס על 213.08 מטרים מתחת לפני הים, ובאמצע דצמבר הידרדר ל-213.45 מטרים מתחת לפני הים. בהמשך העונה נרשמה התאוששות מסוימת, והמפלס עלה ב-94 סנטימטרים עד שהגיע בתחילת מאי ל-212.51 מטרים מתחת לפני הים. למרות העלייה, הכנרת נותרה נמוכה ב-3.71 מטרים מהקו האדום העליון. תמונה דומה מתקבלת גם במדידות הנחלים והמעיינות: בסוף אפריל עמדה ספיקת הירדן בתחנת גשר הפקק על 11.4 מטרים מעוקבים לשנייה, כ-80% מהממוצע לתקופה. במעיין הדן נמדדו כ-94% מהספיקה הממוצעת, בבניאס כ-90%, ובמעיינות התנינים כ-80% בלבד.
עוד באתר:
מנגד, בדרום הארץ התרחשה במהלך החורף תופעה כמעט הפוכה: אירועי גשם קיצוניים ושיטפונות רבי עוצמה. ב-27 באפריל ירדו במדבר יהודה ובצפון-מזרח הנגב יותר מ-50 מילימטרים של גשם, כאשר מרבית הכמות הצטברה בתוך כשעה וחצי. בשירות המטאורולוגי העריכו כי מדובר בעוצמות נדירות, שתקופת החזרה שלהן עשויה להגיע למאה שנים ואף יותר. בנחל צאלים נמדדה ספיקת שיא של 570 מטרים מעוקבים לשנייה, הגבוהה ביותר מאז החלו המדידות במקום. בתוך כחצי שעה בלבד זינק מפלס המים בנחל בכארבעה מטרים, וההערכה היא שאירוע בעוצמה כזו מתרחש בתדירות של פחות מפעם בחמישים שנה.
גם בים המלח ניכרה השפעתם של אירועי הגשם החריגים. מתחילת עונת הגשמים ועד סוף אפריל ירד מפלסו ב-18 סנטימטרים, לעומת ירידה של 63 סנטימטרים בתקופה המקבילה בשנה הקודמת. מדובר בהאטה משמעותית בקצב ירידת המפלס, אך לא בעצירה של התהליך המתמשך. הנתונים ממחישים כיצד עונה אחת יכולה להתאפיין בעת ובעונה אחת במחסור במים בצפון ובשיטפונות חריגים בדרום. בעוד הגשמים העזים מייצרים זרימות חזקות לפרקי זמן קצרים, הם אינם מבטיחים בהכרח מילוי מספק של מאגרי המים, המעיינות ומקורות המים התת-קרקעיים.
מנהל רשות המים, יחזקאל ליפשיץ, הדגיש בעקבות פרסום הדוח כי אין להסיק מכמות המשקעים הארצית על מצבם האמיתי של מקורות המים. "גם כאשר כמות הגשם מתקרבת לממוצע, מקורות המים ממשיכים לשאת את ההשפעה של שנת הבצורת הקודמת", אמר. לדבריו, המציאות שנחשפה מחייבת הקפדה על "ניטור רציף, חיזוי, תכנון ארוך טווח וניהול גמיש של מקורות המים במדינת ישראל". ברשות המים מבקשים להדגיש כי ההתמודדות עם שינויי האקלים ועם תנודות קיצוניות בכמויות המשקעים מחייבת היערכות מתמשכת, במיוחד כאשר מקורות המים בצפון מתקשים להתאושש גם לאחר עונת גשמים שאינה מוגדרת כשנת בצורת כלל-ארצית.
