סקר דעת קהל חדש שנערך בקרב בני העדה השיעית בלבנון מצביע על שינוי דרמטי ביחס לחיזבאללה: רוב גדול מהנשאלים תומך בהסכם כלשהו עם ישראל, כשני שלישים תומכים בהעברת נשק הארגון לידי המדינה, ורוב ברור סבור כי חיזבאללה לא השיג את מטרותיו בלחימה – אף שהמחיר ששילמה לבנון היה כבד במיוחד.
על פי הסקר, שנערך בידי מכון Statistics Lebanon במהלך חודש ספטמבר בקרב מדגם של 800 מבני העדה השיעית בלבנון, 63.3% מהנשאלים הביעו תמיכה בהסכם כלשהו עם ישראל. הנתון הזה בולט במיוחד משום שהוא מגיע מתוך הציבור שנחשב במשך שנים לבסיס התמיכה המרכזי של חיזבאללה.
התמיכה בהסכם עם ישראל אינה מתייחסת בהכרח למסלול אחד בלבד. לפי הנתונים, הנשאלים שהביעו תמיכה בהסכם כללו תומכים בכמה אפשרויות: שיחות ישירות, תיווך או הסכם אזורי כולל. 8.9% מהנשאלים הביעו תמיכה בהסכם בחסות איראן.
עוד באתר:
הנתון המשמעותי לא פחות נוגע לשאלת הנשק של חיזבאללה. 66.4% מהנשאלים תומכים בהעברת נשק הארגון לידי המדינה במתכונת כלשהי. מנגד, 29.6% בלבד סבורים כי חיזבאללה צריך להמשיך להחזיק בנשקו כפי שהוא מחזיק בו כיום.
בתוך קבוצת התומכים בהעברת הנשק, האפשרות של מסירת הנשק באופן מיידי לצבא לבנון, ללא תנאים נוספים, זכתה לתמיכת 16.5% מהנשאלים. המשמעות היא שחלק גדול מהתומכים בהעברת הנשק מבקשים לראות תהליך מדורג, הסדר פוליטי או מנגנון אחר – אך עדיין אינם מקבלים את המשך המציאות שבה ארגון טרור חמוש מחזיק בכוח צבאי עצמאי מחוץ למדינה.
גם בשאלת ההכרעה על מלחמה ושלום הנתונים מובהקים: 71.1% מהנשאלים סבורים כי ההחלטות הללו צריכות להתקבל באופן בלעדי בידי ההנהגה הלבנונית. לעומת זאת, 11.9% בלבד תומכים בכך שחיזבאללה יפעל לפי החלטת הנהגתו שלו במקרה של מחלוקת עם הנהגת המדינה.
הביקורת ניכרת גם ביחס לתוצאות הלחימה. 67.4% מהנשאלים סבורים שחיזבאללה לא השיג אף אחת ממטרותיו או השיג רק חלק מהן, וכי מחיר המלחמה היה כבד ביותר. כרבע מהנשאלים אמנם סבורים שחיזבאללה השיג את מטרותיו בלחימה, אך גם הם מעריכים כי המחיר ששולם היה גבוה.
במישור ההנהגתי, הנתונים מלמדים על אכזבה עמוקה מהנהגת הארגון. 42.1% מהנשאלים ציינו כי הם חשים אכזבה, כעס או דאגה לנוכח התנהלות הנהגת חיזבאללה. רק 5.9% בלבד אמרו כי הם רוצים לראות את ההנהגה הנוכחית של הארגון מתחזקת בעתיד.
הסקר מצטרף למגמה רחבה יותר בלבנון, שבה שאלת נשקו של חיזבאללה הפכה לאחד הנושאים המרכזיים בשיח הציבורי והמדיני. גם סקר של Gallup שפורסם בשנה האחרונה הצביע על תמיכה רחבה בלבנון בעיקרון שלפיו רק לצבא המדינה צריכה להיות סמכות להחזיק נשק, על רקע הלחץ הגובר לפירוק חיזבאללה מנשקו.
ברקע הדברים עומדת גם הפסקת האש שנחתמה לאחר המלחמה מול ישראל, שכללה דרישה לפירוק חיזבאללה מנשקו, תחילה באזורים שמדרום לליטאני. אלא שחיזבאללה עצמו שלל עד כה את האפשרות להתפרק מנשקו, וטען כי הנשק נדרש להגנה על לבנון מפני ישראל.
בתוך לבנון עצמה, פרשנים ומכוני מחקר מזהים בחודשים האחרונים יותר ויותר סימנים לסדקים בתמיכה השיעית בחיזבאללה, בעיקר בשל המחיר הכבד ששילם הציבור השיעי בלחימה, הפגיעה ביישובים בדרום לבנון, והתחושה כי הארגון גרר את המדינה לעימות שאינו משרת בהכרח את האינטרס הלבנוני.
באמס נציין כי יש להתייחס לסקר בזהירות המתבקשת: מדובר במדגם של בני העדה השיעית בלבד, ולא בכלל הציבור הלבנוני. עם זאת, דווקא משום שמדובר בציבור המזוהה באופן מסורתי עם חיזבאללה, הנתונים חריגים במיוחד. אם הם משקפים מגמה רחבה יותר, הרי שמדובר באיתות משמעותי מבפנים: גם בלב הבייס של חיזבאללה מתגברת השאלה האם הנשק, ההנהגה והמלחמה באמת משרתים את לבנון – או בעיקר את חיזבאללה עצמו.
