תלמידי ורבני ישיבת "אורחות מאיר" התאספו אמש למעמד מחאה, תפילה וחיזוק מול כלא 10, בעקבות מעצרו של תלמיד הישיבה אליהו דבדה שנלקח מביתו לפנות בוקר. העצרת הוקדשה כולה למחאה על פגיעה בלומדי התורה ולדרישה נחרצת לשחרורו המהיר.
ראש הישיבה, הרב מאיר ועקנין, נשא דברים חוצבי להבות והדגיש את יסוד קיומו של עם ישראל: "לא טנקים ולא מטוסים, כי התורה היא מגנא ומצלא. זה השורש שלנו, זה העם שלנו שנבחר וקיבל את התורה בהר סיני. למה קוראים לו הר סיני? שירדה שנאה לאומות העולם. בעוונות הרבים, אחינו הטועים רואים אותנו לומדים ואומרים 'גם אנחנו רוצים ללמוד'. הנשמה שלהם זועקת, אבל הם אומרים 'אנחנו לא נלמד – גם אתם לא תלמדו'. נגיד להם: אחינו, בואו לפה, בואו תלמדו גם אתם תורה! יבוא משיח צדקנו ויגאל את כולנו, שרוצים להיגאל רק על ידי התורה".
הרב ועקנין הוסיף והביא מתוך דברי אור החיים הקדוש על הסיבה לעיכוב הגאולה: "למה משיח לא מגיע? כי המשיח לא רוצה לגאול עם בטלנים מן התורה, הוא רוצה תלמידי חכמים! הוא מחכה להם שגם הם ילמדו תורה, שכל כלל ישראל ילמדו תורה. במקום להיפגע ולהילחם במשיח ובגאולה, נזעק מעומק הלב. הקדוש ברוך הוא יודע ואנחנו מכוונים עליו ועל כלל האסירים, שיזכו לצאת מפה גאולים, מחוזקים ומחוברים, ברוב חיל וברוב גאון".
עוד באתר:
משגיח הישיבה, הרב נריה רחמים, נשא נאום כואב ומרגש ופנה ישירות לתלמיד העצור: "אליהו היקר והאהוב מאוד, אני בטוח שאתה שומע אותנו, ואם לא באוזן אז באוזן שבכל הלב, בשמיעת הלב ובמחשבות שכולנו חושבים עליך. אותו עמוד גדול של תורה, תפילה וקדושה – אליהו, אני מדמיין לעצמי איך אתה קם בבוקר ואומר למפקד: 'איפה המקווה פה? באיזה שעה עודו? מתי מתחילים קרבנות? איפה הרב יוסף לקחת לי את החברותא בבוקר? איפה ראש הישיבה? איפה השיחות? איפה כל רבותינו כולנו? לקחתם אותי, הוצאתם אותי מן המים!'".
הרב רחמים המשיך והעמיק בדימוי התורה למים ובחובת עמלה: "התורה נמשלה למים – כי מים גולשים לכל מקום. אשריך אליהו שאתה בוקע את חומות הכלא, והמים נכנסים וחודרים באותם נקבים של עמל ומסירות נפש. כששיש חור אפילו קטן, המים נכנסים לשם כי הם חיינו ואורך ימינו, ואין לנו שיעור אלא התורה הזאת. אנחנו מחכים לך בבית המדרש בעוז ותעצומות, ונוכיח מתוך אהבה גדולה לכל אחינו הטועים שכולנו עם אחד. אשרי ההורים שזכו לבן כמוך, אשרי האבא שראה בעיניו מסירות נפש כזאת שלוקחים את הבן שלו מהמיטה על זה שהוא עמל בתורה".
הרב אברהם צבאח, מרבני הישיבה, עמד על דמותו המיוחדת של הבחור שנאסר ועל עוצמת השקדנות שלו: "דווקא אותו עמוד של הישיבה, דווקא אותו עמוד של התמדה ותפילה, מי שנשאר עד 12 בלילה לסדר את הספסלים בסוף, הקיים האחרון שנשאר ומכבה את האור בבית המדרש – דווקא הוא נלקח. למה דווקא אליהו נלקח? פה אנחנו רואים את היסוד של רבנו ראש הישיבה, שזאת מלחמה עם התורה הקדושה, אלו כוחות ומה שנלחמים בנו".
הרב צבאח חתם את דבריו בדרישה לעמידה איתנה ולחיזוק בלימוד: "הפשע האחרון שעשו, פשע שלא יכופר, לקחת ילד, בחור מתמיד מהמיטה שלו ב-4 לפנות בוקר ולהוציא אותו באכזריות נוראה – דווקא מזה כולנו ביחד צריכים להתחזק. הקדוש ברוך הוא יתן סייעתא דשמיא על הישיבה, שהישיבה תמשיך לעלות ולגדול, וימשיכו להתמיד בתורה הקדושה בעזרת השם. זכותו של רבי אליהו תמשיך להגן עלינו, ממעמקים להתפלל עלינו, וגם אנחנו נתפלל עליו מתוך סיעתא דשמיא עצומה".
בסיום משא המאמרים והנאומים הנרגשים, זעקו מאות המשתתפים פרקי תהילים מעומק הלב לישועת הכלל והפרט ולשחרורם המהיר של תלמידי הישיבות העצורים. לאחר מכן פרצו הבחורים בריקודים סוערים שנמשכו שעה ארוכה, כשהם שרים בעוז "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל" ו"בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים", מתוך תחושת רוממות, נחישות ודבקות בדרך התורה ובגדולי ישראל.
