כבר כחמש-עשרה שנה שפרופ' דן בן-דוד מזהיר מפני עתידה הכלכלי של ישראל והסיבה היא כמובן החרדים. מערכת החינוך במשבר? החרדים. פריון העבודה נמוך? החרדים. העוני גבוה? החרדים. תקציב המדינה תחת לחץ? שוב החרדים. נדמה שכמעט לכל בעיה כלכלית בישראל יש בסיפור של בן דוד רק כתובת אחת.
מחר בבוקר, על פי הודעת "שורש למחקר כלכלי-חברתי", יתפרסם מדריך שורש 2026 שיצביע על "האיום הכלכלי חברתי על ישראל" ויציג את "ההטבות" לחברה החרדית כשורש כל הבעיות.
אלא שלמציאות יש נטייה לא נוחה להתפתח גם בלי להתחשב בתחזיות.
עוד באתר:
כלכלת ישראל, גם אחרי מלחמה ממושכת וטלטלות חסרות תקדים, ממשיכה להפגין חוסן. המשק צמח ב-2.9% בשנת 2025, ובנק ישראל צפה ביולי 2026 צמיחה של 4% השנה ו-5.5% בשנת 2027. גם ההשקעות במשק צפויות להתרחב, וחברות בינלאומיות ממשיכות לתכנן בישראל השקעות ארוכות טווח.
אנבידיה, למשל, הכריזה על הקמת קמפוס ענק בקריית טבעון, בהשקעה של מיליארדי שקלים, שעתיד לאכלס כ־10,000 עובדים. מתברר שאחת מחברות הטכנולוגיה החשובות בעולם ממשיכה להאמין בעתידה של ישראל. אולי באנבידיה פשוט לא קראו את הדוחות של פרופ' בן-דוד.
אז מה פרופ' בן-דוד לא מספר לנו?
המשבר בחינוך הממלכתי – ואור התקווה החרדי שנעלם מהתמונה:
פרופ' בן-דוד מציג תמונה קודרת של מערכת החינוך בישראל, אבל אינו מבליט נתון מפתיע: דווקא הבנות החרדיות, המהוות כמחצית מהשנתון החרדי, הגיעו השנה לראש טבלת ההישגים של תלמידי חשראל בקריאה ומהוות נקודת אור במערכת החינוך הישראלית – למרות ההשקעה החסרה בהכשרת מורות, בשכרן ובתנאי העסקתן.
לפי נתוני ראמ"ה במבחני פיז"ה 2025, הבנות החרדיות השיגו 503 נקודות בקריאה, לעומת 452 בחינוך הממלכתי ו־459 בממלכתי-דתי. ראמ"ה אף קובעת כי באף אחד משלושת תחומי המבחן אין קבוצת בנות שהישגיה גבוהים באופן מובהק מאלה של הבנות החרדיות.
במקום להבליט את ההצלחה הזו ולשאול כיצד ניתן לחזק אותה באמצעות השקעה במורות ובהרחבת תוכנית "אופק חדש", הדיווח של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי בשם נשיא המוסד, פרופ' בן דוד, מתמקד בהיעדרות הבנים החרדים מהמבחנים. היעדרות שמחייבת התייחסות, אך אינה מסבירה את הירידה החדה בהישגי החינוך הממלכתי.
37.5 מיליארד שקל: האם החרדים אינם אזרחים?
בן דוד מציג 37.5 מיליארד שקל של הטבות והוצאות המיוחסות לחרדים, ומשווה אותם לתקציבי בתי החולים וההשכלה הגבוהה.
אבל החרדים הם אזרחים שווי זכויות. גם ילד חרדי זכאי לחינוך, וגם משפחה חרדית זכאית לשירותי בריאות ורווחה. לפני שמשווים הוצאות על אוכלוסייה שלמה לבתי חולים, חייבים להבחין בין שירותים שכל אזרח מקבל, הטבות ייחודיות וסבסוד נטו.
חרדים, אילוסטרציה | קרדיט צילום: דוד כהן, פלאש 90.
בלי ההבחנה הזאת, ההשוואה עלולה ליצור רושם כאילו מדובר בכסף מיותר שאפשר פשוט להעביר למקום אחר. החרדים אינם אורחים בתקציב המדינה. הם אזרחים במדינת ישראל.
פריון העבודה: כמה מהבעיה באמת קשור לחרדים?
פריון עבודה הוא הערך הכלכלי שמייצר עובד בשעת עבודה. בישראל הפריון נמוך יחסית למדינות מפותחות, אבל איך זה קשור לחרדים?
לפי חישוב שנערך במכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, החרדים בגילאי עבודה (25- 65) מהווים 8% מכלל האוכלוסיה בגילאי העבודה ואחראים לכ-6.5% מכלל שעות העבודה במשק. אם מניחים שפערי השכר לשעה בינם לבין יתר העובדים משקפים פערי פריון, ההשפעה הישירה המחושבת של הפער על הפריון הממוצע במשק היא כ-1.5%.
במילים פשוטות: גם אם כל העובדים החרדים היו מגיעים מחר לרמת השכר לשעה של יתר העובדים, הדבר לא היה פותר את בעיית הפריון הישראלית.
הבעיה קשורה גם להשקעה בציוד ובטכנולוגיה, לתשתיות, למיומנויות עובדים ולמבנה הענפי של המשק. יש צורך לשפר את פריון העבודה במגזר החרדי אבל גם אם מתאמצים אי אפשר להסביר באמצעותה את בעיית הפריון של העובדים ישראל.
החברה החרדית משתנה: האם התחזיות משתנות איתה?
בשנת 2010 עבדו כ-42.5% מהגברים החרדים וכ-61.5% מהנשים החרדיות. בשנת 2026 הגיע שיעור תעסוקת הגברים החרדים לכ-56%. בקרב נשים חרדיות צעירות בגילי 20-24 עומד שיעור התעסוקה על 88%, גבוה משיעור העבודה של נשים לא חרדיות בישראל, לפי נתוני המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית המבוססים על נתונים מנהליים (טופסי 100).
גם בחינוך הבנים מתרחש שינוי משמעותי. לפי נתוני משרד החינוך בעיבוד המכון, שיעור הבנים החרדים הלומדים בחינוך הממלכתי-חרדי עלה מ-4% בשנת 2024 ל-10% בשנת 2026 — גידול של פי 2.5 בתוך שנתיים, למרות הקשיים והחסמים בהקמת מוסדות ממ"ח ובהרחבתם.
גם העוני אינו תמונה קפואה. שיעור המשפחות החרדיות מתחת לקו העוני ירד מכ-39% בשנת 2015 ל-32.8% בשנת 2024. העוני עדיין גבוה, אך ההתפתחות לאורך זמן חשובה לא פחות מתמונת המצב ברגע נתון. את כל זה פרופ' בן דוד שוכח לספר.
אלה אינם שינויים שוליים. הם עשויים להשפיע על ההשכלה, על התעסוקה ועל פריון העבודה של הדור הבא.
ילודה: איום כלכלי או יתרון לעתיד?
לפי נתוני הלמ"ס, שיעור הפריון בקרב נשים יהודיות חילוניות עומד על 1.85 ילדים לאישה – מתחת לרמת התחלופה המקובלת של כ-2.2.
מדינות רבות באירופה מתמודדות עם ילודה נמוכה, הזדקנות האוכלוסייה והחשש מצמצום כוח העבודה. בישראל, האוכלוסייה הצעירה עשויה להיות יתרון כלכלי משמעותי, בתנאי שמשקיעים בחינוך, בהכשרה ובתעסוקה.
מעבר לאתגרים הדמוגרפיים מול האוכלוסיה הערבית, ילודה גבוהה קריטית לצמיחה כלכלית. אבל ילדים אינם רק הוצאה תקציבית של ההווה. הם גם העובדים, היזמים ומשלמי המסים של העתיד.
כשהמציאות משתנה, האם גם התחזיות משתנות?
וזו אולי השאלה החשובה ביותר העולה מהאזהרות החוזרות של פרופ' בן-דוד.
כאשר שיעורי התעסוקה משתנים, כאשר יותר בנים חרדים עוברים לחינוך הממלכתי-חרדי, כאשר העוני יורד וכאשר המשק ממשיך לצמוח – כיצד מתעדכנות התחזיות?
האם פרופ' בן דוד מתעקש להמשיך ולהאשים את החרדים באופן שגוי רק כדי לשרת אינטרסים אחרים וזרים? אולי בניסיון לנצל את ההזדמנות הפוליטית של ימי טרום בחירות. האם זה נובע סתם מסלידה אישית מהציבור החרדי? לפרופ' בן דוד פתרונים.
האתגרים אמיתיים. יש צורך בשיפור התעסוקה, ההשכלה והפריון, בחברה החרדית ובמשק כולו.
אזרחים אינם סעיף תקציבי מיותר. ילדים אינם רק נטל. ולא כל הבעיות של המשק והחינוך בישראל קשורות לחרדים.
