המשבר ביהדות התורה נראה בימים האחרונים כמו קרב שבו כל צד מאיים לפגוע בצד השני, גם במחיר פגיעה במפלגה כולה. אבל אם בוחנים את ההתפתחויות האחרונות, ובעיקר את ההתגייסות המחודשת של שלומי אמונים למערכת הבחירות, מתברר שאולי דווקא חסידות גור היא זו שהשיגה את מטרתה.
כדי להבין את הסיפור, צריך לחזור לנקודת ההתחלה.
בגור התעורר החשש ששלומי אמונים לא תתגייס בכל כוחה למערכת הבחירות, מתוך חישוב פוליטי שלפיו שבעה מנדטים ליהדות התורה יספיקו להכנסת נציגי שלומי אמונים, אך ישאירו בחוץ את נציג גור, יעקב טסלר. התוצאה, מבחינת גור, תהיה בידודו של יצחק גולדקנופף בתוך הסיעה.
עוד באתר:
זו הייתה הטענה שהציתה את הקרב. לא ברור אם אכן הייתה בשלומי אמונים כוונה לפעול כך, אבל בגור התייחסו לאפשרות ברצינות.
ומה הייתה התשובה? אם אתם לא תעבדו בשביל המנדט השמיני, גם אנחנו יכולים להישאר בבית.
המסר שיוחס לגור היה חד: היעדר התגייסות של החסידות עלול להוריד את יהדות התורה אפילו לחמישה מנדטים, תרחיש שבו גם אליקים שטארק, נציג שלומי אמונים, יישאר מחוץ לכנסת.
כך הפך ויכוח על מידת ההתגייסות של הפעילים למאבק כוח פומבי, עם איומים הדדיים על אי-הצבעה וחשש ממשי לפגיעה בתוצאה של יהדות התורה כולה.
ואז קרה דבר מעניין.
בשלומי אמונים החלו להפגין פעילות נמרצת. די להביט בכמות הודעות היחצנות שיצאו ביומיים האחרונים על ח"כ מאיר פרוש, שנפגש עם מאות ראשי קהילות, כדי להבין את המסר שמבקשים להעביר שם: אנחנו עובדים, אנחנו בשטח, ואנחנו יודעים להביא את הציבור לקלפיות.
גם התגובה החריפה של גורם בשלומי אמונים, שלפיה "החרם של גור יביא ל-110% הצבעה במעוזים שלנו", משתלבת באותו קו. בשלומי אמונים מבקשים להוכיח שאינם תלויים בגור ושביכולתם להפעיל את מלוא הכוח האלקטורלי שלהם גם בלעדיה.
אלא שכאן מסתתר הפרדוקס. אם החשש המקורי של גור היה ששלומי אמונים לא תעבוד מספיק כדי להביא את המנדט השמיני, הרי שהמאבק החריף דווקא דחף את שלומי אמונים להפגין התגייסות מקסימלית.
במילים אחרות, לפחות בשלב הזה, גור קיבלה בדיוק את מה שרצתה: שלומי אמונים שמצהירה על 110% הצבעה, מפעילה את השטח ומציגה פעילות בחירות אינטנסיבית.
עכשיו הכדור חוזר למגרש של גור. כפי שדווח, פעילים בחסידות שביקשו להתחיל בהיערכות לבחירות נענו בהוראה להמתין. גם ב"המודיע" עדיין לא ניכרת פעילות בחירות משמעותית כמו זו המתנהלת בעיתונים המפלגתיים האחרים.
אפשר כמובן להזכיר שבמערכות בחירות קודמות ניתנה הוראת ההתגייסות של האדמו"ר מגור סמוך יחסית ליום הבחירות. ובכל זאת, הפעם ההמתנה מתרחשת בצל משבר פוליטי שאי אפשר להתעלם ממנו.
אם מטרת המאבק הייתה להבטיח שכל מרכיבי יהדות התורה יפעלו במלוא המרץ, הרי שכעת, לאחר ההתעוררות בשלומי אמונים, הגיעה השעה שגם גור תצטרף למערכה.
במקומו של גולדקנופף הייתי מנצל את הרגע הזה כדי להכריז על התגייסות מלאה, ואפילו להוביל אותה בעצמי.
אחרי הכול, אם שלומי אמונים כבר מבטיחה 110% הצבעה, אין סיבה שגור לא תנסה להוכיח שגם היא יודעת להעמיד את מלוא כוחה.
ואז, במקום להתכתש על השאלה מי יישאר מחוץ לכנסת, יוכלו כולם לחזור לשאלה החשובה באמת מבחינתם: איך מגיעים למנדט השמיני.
