הפסיכותרפיסט ד"ר יהודה ברגמן, בעל ניסיון של כארבעים שנה בתחום הטיפול הנפשי, מביא למאזינים בתוכנית החדשה 'הקליניקה' ב'קול חי' את עולמות הפסיכודרמה והדרמה-תרפיה. הוא מסביר כיצד אפשר להתמודד עם קשיים נפשיים גם בלי לדבר עליהם ישירות, משתף בסיפורים מהקליניקה, מציג כלים טיפוליים ומזמין את המאזינים לשאול שאלות ולהתייעץ. ברגמן למד בארצות הברית טיפול בהבעה ויצירה, עם התמחות בפסיכודרמה ובדרמה-תרפיה, שיטות המשלבות תיאוריות פסיכולוגיות עם פעולה ומשחק תפקידים. הוא עומד בראש תוכנית תלת-שנתית לתואר שני בפסיכודרמה לגברים בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו, ומנחה קבוצות של אבות שכולים במסגרת ארגון נאוה, המסייע למשפחות שכולות מטרור ומאסונות לאומיים זה 24 שנה, ובהן משפחות שנפגעו במלחמה מאז 7 באוקטובר.
ברגמן הזכיר את מייסד הפסיכודרמה, ד"ר יעקב לוי מורנו, שפעל בווינה במקביל לזיגמונד פרויד. בשנת 1912 כתב מורנו לפרויד לאחר שהשתתף באחת מהרצאותיו: "דוקטור פרויד, אני מתחיל מאיפה שאתה מפסיק. אתה מנתח את חלומותיהם, אני נותן להם אומץ לחלום שוב. אתה עושה להם אנליזה ואני מפרק אותם לחלקים, אני נותן להם לשחק את התפקידים המסוכסכים של עצמם ועוזר להם לאסוף את החלקים יחדיו בחזרה". ברגמן הסביר כי בעוד הפסיכואנליזה מתמקדת בניתוח, הפסיכודרמה מאפשרת לאדם לפגוש את הקונפליקטים שלו באמצעות פעולה. הוא הדגיש שטיפול אינו מיועד רק למי שכבר מתמודד עם משבר: גם זוגות העומדים להתחתן יכולים להיעזר בכמה מפגשי ייעוץ כדי לרכוש כלים לתקשורת, לפתרון מחלוקות ולהשלמה נכונה.
בתוכנית 'הקליניקה' סיפר ברגמן על ילד כבן ארבע שהגיע לטיפול לאחר אובדן במשפחה. אמו הבחינה בהתנהגויות חרדתיות וביקשה לחזק אותו. הילד נמשך מיד לפינת התחפושות, בחר דמות ממשחק מחשב והודיע למטפל שגם הוא צריך לגלם דמות אחרת מאותו עולם. השניים שיחקו דמויות שנלחמות ברוע ומנסות להביא אור לעולם. ברגמן גילם את הדמות החוששת, שאינה בטוחה בכוחותיה, ואילו הילד עודד אותו ואמר שהם מסוגלים לפעול יחד. כך, לאורך כשנה וחצי, התחזק אצל הילד הקול הפנימי שאומר שהוא יכול להתמודד. באחד המפגשים, לפני שיצאו מהמערה הדמיונית לקרב, הבחין ברגמן שהילד שכח את המגן שעל גבו. כששאל אותו כיצד ייצא בלעדיו, השיב הילד: "אנחנו לא צריכים יותר את המגן". כשברגמן ביקש להבין מדוע, הצביע הילד על לבו ואמר: "המגן עכשיו בתוכי בלב שלי וגם שלך". לאחר מפגשים נוספים הסתיים הטיפול, ובמקביל דיווחה האם על שינוי בתפקודו: הילד כבר ישן במיטתו ולא התעורר בלילות כפי שנהג קודם לכן.
עוד באתר:
בהמשך עלה לשידור מאזין ששיתף כי בגיל 14 התפתחה אצלו חרדה בעקבות שני מקרים שבהם בחורים בישיבה סמוכה לא התעוררו בבוקר. הוא סיפר כי ניסה להתמודד באמצעות חשיפה, ובהמשך העלה שאלה על צפייה בסרטוני הזוועות של 7 באוקטובר במטרה להפחית פחד. ברגמן השיב כי חשיפה אינה בהכרח הדרך הנכונה, וכי חשוב תחילה להכיר בחרדה כרגש לגיטימי ולבנות בתוכנו חלק קשוב ומכיל.
ברגמן הסביר כי אירועי 7 באוקטובר היו טראומה פתאומית שלא ניתן היה להתכונן אליה, וכי סרטוני הזוועות עלולים להציף שוב ושוב תמונות קשות. לדבריו, יש הבדל בין לזכור את מה שקרה לבין לחוות אותו מחדש ללא הרף. הוא השווה את הטראומה לפצע נפשי: בתהליך הטיפולי מסירים בהדרגה את שכבות הכיסוי, מתמודדים עם הכאב ומאפשרים לפצע להחלים ולהותיר צלקת. "כשמסתכלים על הצלקת, זוכרים שהיה שם פצע, אבל לא כל הזמן מגרדים פצע ופוצעים וגורמים לו לדמם", הסביר.
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'הקליניקה' ב'קול חי':
