נכון לצהרי היום (שישי), פורסמו חמישה הסכמי עודפים בין הרשימות המתמודדות לכנסת ה-26. היום הוא המועד האחרון למסירת ההודעות על ההסכמים לוועדת הבחירות המרכזית, לקראת ההצבעה ב-27 באוקטובר. לפיכך, תמונת ההתקשרויות עדיין עשויה להשתנות במהלך היום.
| רשימה | השותפה להסכם העודפים |
|---|---|
| הליכוד בראשות בנימין נתניהו | הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' |
| ש"ס בראשות אריה דרעי | יהדות התורה בראשות יעקב אשר |
| ישר! בראשות גדי איזנקוט | הדמוקרטים בראשות יאיר גולן |
| ביחד בראשות נפתלי בנט | ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן |
| רע"ם בראשות מנסור עבאס | הרשימה המשותפת בראשות יוסף ג'בארין |
בין הרשימות הבולטות שעדיין לא חתמו הסכם ועלולים לאבד מנדט, הן: עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, עמך ישראל של עופר וינטר, המילואימניקים והכלכלית של יועז הנדל וירון זליכה, וכחול לבן של בני גנץ.
בן גביר הודיע במפורש כי לא יחתום עם וינטר "זה בנט 2" טען כלפיו. בעמך ישראל הגיבו לו: "איתמר, תתבגר. לאנשים נמאס מהגימיקים, מהסגנון ומהדרך הזאת. אתה מכריז שתזרוק קולות לפח".
עוד באתר:
לפי דיווחב- ynet, גם מפלגת הנדל וזליכה הציעה לווינטר הסכם, אך לעת עתה הוא לא השיב להצעה.
בעוצמה יהודית טענו גם כי הליכוד סירב לחתום עמם. השר יואב קיש, שהיה אחראי מטעם הליכוד על ההתקשרות, דחה את הטענות למהלך נגד בן גביר ואמר שנתניהו הנחה מראש לחתום עם הציונות הדתית. לדבריו, לא הייתה התלבטות או שינוי בהחלטה.
מהו הסכם עודפים?
הסכם עודפים הוא התקשרות בין שתי רשימות לצורך חישוב חלוקת המנדטים. הוא אינו איחוד מפלגות, ואינו מעביר באופן אוטומטי את קולותיה של רשימה אחת לאחרת. לצורך חלוקת המושבים שנותרו לאחר החלוקה הראשונית, מחשבים את שתי הרשימות יחד, באופן שעשוי לשפר את סיכוייהן לזכות במנדט נוסף.
התנאי המרכזי הוא ששתי הרשימות יעברו בנפרד את אחוז החסימה, העומד על 3.25% מהקולות הכשרים. אם אחת אינה עוברת, קולותיה אינם מועברים לשותפתה וההסכם אינו מופעל. הרשימה שעברה משתתפת בחלוקת המנדטים כרשימה ללא הסכם. לכן, חתימה עם מפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה אינה מצילה את קולותיה ואינה מעניקה לשותפה יתרון בחלוקה.
גם מפלגה שלא חתמה הסכם, עשויה לקבל מנדט נוסף
גם הסכם תקף אינו מבטיח מנדט נוסף. התוצאה תלויה במספר הקולות שקיבלו הרשימות ובתוצאות יתר המתמודדות. מנגד, מפלגה שלא חתמה אינה מאבדת את זכותה להתמודד על המנדטים שנותרו: היא משתתפת בחישוב לבדה, ויכולה לזכות במנדט נוסף גם ללא שותפה. כך קרה, למשל ל'ישראל ביתנו' של ליברמן שנוסף לה מנדט בבחירות 2020 למרות שלא חתמה הסכם עודפים.
חלוקת המושבים נעשית בשיטת בדר-עופר. תחילה מחלקים ב-120 את סך הקולות שקיבלו הרשימות שעברו את אחוז החסימה, וכך מתקבל המודד הכללי למנדט. כל רשימה מקבלת את מספר המנדטים השלמים הנגזר מחלוקת קולותיה במודד. מאחר שבדרך כלל נותרים מושבים לחלוקה, נדרש שלב נוסף.
בשלב זה מחלקים את מספר קולותיה של כל רשימה במספר המנדטים שכבר קיבלה ועוד אחד. בעלת התוצאה הגבוהה ביותר מקבלת את המנדט הבא, והחישוב חוזר עד להשלמת 120 המושבים. רשימות עם הסכם מחושבות יחד; לאחר מכן נערך חישוב פנימי הקובע איזו מהשתיים תקבל את המנדט. הוא אינו מובטח מראש למפלגה הגדולה או לקטנה.
השיטה נקראת על שם יוזמיה בישראל, חברי הכנסת יוחנן בדר מ'גח"ל' ואברהם עופר מ'המערך'. היא אומצה ב-1973 והונהגה בבחירות לכנסת השמינית, במקום שיטת השאריות הגדולות ששימשה מהכנסת השנייה עד השביעית. מקורה במשפחת שיטות חלוקה המוכרות בעולם בשמות ג'פרסון, ד'הונדט והגנבך-בישוף. מטרתה להסדיר את חלוקת המושבים שנותרו, והיא מעניקה יתרון יחסי לרשימות גדולות; לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, חיזוק המפלגות הגדולות היה גם אחת ממטרות השינוי.
