יהדות התורה פותחת אפשרויות, ליברמן מעלה דרישות: הקרבות על היום שאחרי

רוב הפרשנים עדיין מניחים שיהדות התורה תחזור בסופו של דבר לממשלה בראשות בנימין נתניהו. אלא שהדרמה המתחוללת במפלגה מחייבת לבחון גם אפשרות אחרת: נכונות לחבור לממשלה שאינה בראשותו, אם זו תספק מענה לדרישות הציבור החרדי, ובראשן חוק הגיוס.

ההבדל המרכזי הפעם הוא עמדתה של דגל התורה. במשך שנים היא הייתה עוגן בברית עם הימין, גם כאשר באגודת ישראל נשקלו אפשרויות אחרות. כעת, פתיחת האפשרויות הקואליציוניות עשויה לשנות את המשוואה.

מ"התרגיל המסריח" לפתיחת האפשרויות מחדש

כדי להבין את משמעות השינוי, צריך לחזור ל-1990 ולניסיונו של שמעון פרס להקים ממשלה במקום ממשלת יצחק שמיר. גם אז נחלקו המפלגות החרדיות: באגודת ישראל נשקלה חבירה לפרס, ואילו דגל התורה, בהנהגת מרן הרב שך זצ"ל, התנגדה למהלך. גם ש"ס נסוגה מהאפשרות לתמוך בו.

נאום השפנים של הרב שך סימל את ההכרעה הפוליטית ההיא. במערכת הבחירות הנוכחית מסתמנת אפשרות לשינוי: דגל התורה אינה שוללת עוד שותפות עם מחנה אחר, אם יינתן מענה לצרכים שהיא מציבה.

המכתב של הרב לנדו על פירוק הגוש, השינוי בהנהגת הרשימה וההסכמות בין דגל התורה לאגודת ישראל מצטרפים לתמונה הזאת. לפי מקורות המציגים את המהלך כך, גם הקשרים האישיים ההדוקים של משה גפני ואורי מקלב עם נתניהו היו ברקע השינויים. מדובר בהסבר המיוחס לאותם מקורות, ולא בנימוק רשמי שנמסר להחלטות.

חוק הגיוס כמבחן לברית הבאה

הדרישה המרכזית היא חוק גיוס ללא סנקציות פליליות. אם תימצא נכונות לקדמו במחנה שמנגד, האפשרות לחבירה אליו עשויה להפוך ממסר של לחץ לחלופה ממשית.

בכיר המקורב להנהגה ברחוב הרב שר בבני ברק ניסח זאת בחריפות: "אם השמאל יביא לנו חוק גיוס נוח – לא רק שנלך איתו, נרוץ אליו!".

הרה"צ רבי אהרן מרדכי רוקח מבעלזא אצל מרן הגר"ד לנדו.

מנגד, ההתבטאויות של נפתלי בנט וגדי איזנקוט נגד המדיניות כלפי הציבור החרדי מקשות על יצירת השותפות הזאת. מבחינת נתניהו, זהו חסם משמעותי בפני מעבר של יהדות התורה למחנה האחר.

יעקב אשר המחיש את הפער בהתייחסו לפגישת איזנקוט וגפני: "אם מה שאיזנקוט אמר על הגיוס, הוא היה אומר את זה בפגישה עם גפני שארכה 40 דקות – הפגישה הייתה נגמרת אחרי 4 דקות".

ליברמן עשוי להעדיף מיקוח עצמאי

גם ההערכה שלפיה ליברמן ובנט יתאחדו בדרישה לרוטציה מול איזנקוט אינה האפשרות היחידה. בעבר הועלתה האפשרות ההפוכה, של תיאום בין ליברמן לאיזנקוט מול בנט, כאשר יחסי הכוחות בסקרים היו אחרים.

הצהרת ליברמן כי לא יתמוך בממשלת מיעוט יכולה להתפרש כהתחייבות עקרונית, אך גם כצעד המגדיל את מחיר כניסתו לממשלה. לפי התרחיש הזה, הוא יעדיף לנהל משא ומתן עצמאי במקום לחלוק את כוח המיקוח עם בנט, שגם בתוך מסגרתו הפוליטית יידרש להתמודד עם דרישות שותפיו ובהם יאיר לפיד.

אם איזנקוט יזדקק לו להקמת ממשלה, ליברמן עשוי לדרוש תמורה משמעותית לשינוי עמדתו, עד כדי המקום הראשון ברוטציה. זו אפשרות פוליטית ליום שאחרי הבחירות, ולא תוכנית שליברמן הודיע עליה.