143 שנים עמד בניין העירייה ההיסטורי של לימוז' במרכז העיר הצרפתית. בשבת האחרונה הוא עלה באש. מתפרעים רעולי פנים הציתו את המבנה, הלהבות התפשטו במהירות, הגג קרס אל הקומות התחתונות, ולפי הרשויות המקומיות, כשני שלישים מחלקו החיצוני של הבניין נהרסו. נציג השלטון במחוז, מוריס באראט, תיאר את הנזק כאסון למורשת ההיסטורית.
באותן שעות, מאות קילומטרים משם, הסתערו מתפרעים על בניין עיריית מרסיי. הם עקרו מחסומי מתכת שהוצבו ברחוב, השתמשו בהם כדי לפרוץ את הדלתות והצליחו להיכנס פנימה. אחד הפורצים ריסס על קיר הבניין את האות A, המזוהה עם התנועה האנרכיסטית, לפני שכוחות המשטרה הדפו את המתפרעים.
בפריז התנהלו עימותים קשים באזור כיכר הרפובליקה. רעולי פנים השליכו אבנים וזיקוקים לעבר שוטרים, הציתו כלי רכב ופחי אשפה, ניפצו חלונות ראווה ובזזו חנויות. לאורך שדרות מג'נטה נפרצו עשרות בתי עסק. מתפרעים פגעו בסניפי בנקים, ניסו לפרוץ לבית הכלבו היוקרתי גאלרי לאפייט ובזזו חנויות בגדים וטלפונים סלולריים.
עוד באתר:
ענני גז מדמיע כיסו רחובות שלמים, ותושבים נאלצו להסתגר בבתיהם. ראש עיריית פריז, עמנואל גרגואר, תיאר רחובות שלמים שנחרבו באופן שיטתי.
אלה היו התמונות הקשות שליוו את גל המחאה הגדול ששטף את צרפת בשבת, 17 באוקטובר. מחאה שהחלה בדרישה לשיפור תנאי הלימוד בבתי הספר והתרחבה למאבק נגד יוקר המחיה, השחיקה בשירותים הציבוריים והמדיניות הכלכלית של הממשלה.
מאות אלפים הפגינו, יותר מ-1,200 נעצרו
על פי נתוני משרד הפנים הצרפתי, כ-550 אלף בני אדם השתתפו בהפגנות ברחבי המדינה, מהם כ-110 אלף בפריז. איגוד העובדים CGT, שהיה בין הגופים שתמכו במחאה, העריך את מספר המשתתפים בכ-800 אלף.
מרבית המפגינים צעדו ללא אלימות. אולם בשולי ההפגנות פעלו קבוצות של מתפרעים, שחלקן תקפו במקביל מוסדות שלטון, תחנות משטרה ובתי עסק בערים שונות.
שר הפנים לורן נונייז מסר תחילה על כ-400 עצורים ו-60 אנשי כוחות הביטחון שנפצעו. בהמשך הלילה עדכן ראש הממשלה סבסטיאן לקורנו כי מספר העצורים הגיע ל-1,200 וכי 150 שוטרים ואנשי כוחות הביטחון נפצעו במהלך האירועים.
המשטרה נאלצה להתמודד עם מוקדי אלימות רבים בעת ובעונה אחת. בפריז הופעלו גז מדמיע וזרנוקי מים, ובמרסיי התקשו הכוחות להשתלט על ההסתערות לעבר בניין העירייה. גם בליל, בליון ובבורדו דווח על עימותים ופגיעה ברכוש.
המהומות חשפו גם קשיים בהיערכות המשטרתית. לפי דיווח בעיתון הצרפתי "לה מונד", כוחות הביטחון הופתעו מעוצמת האלימות וממספרם של המתפרעים, ובכמה ערים מצאו עצמם בנחיתות מספרית. במרסיי דרש ראש העיר בנואה פאיאן הסברים מהממשלה, לאחר שלטענתו העיר לא זכתה להגנה המשטרתית שנדרשה.
"לא ניכנע": הממשלה מאשימה את השמאל הקיצוני
בפריז לא הסתפקו בגינוי כללי של האלימות. ראש הממשלה לקורנו ושר הפנים נונייז הפנו אצבע מאשימה לעבר גורמים מן השמאל הקיצוני, שלטענתם ניצלו את ההפגנות כדי לתקוף את מוסדות המדינה.
נונייז תיאר קבוצות מתפרעים ניידות, שהתפצלו למוקדים שונים, תקפו שוטרים ומבני ציבור והקשו על המשטרה לרכז כוחות. לדבריו, בהמשך הצטרפו אליהן עבריינים שניצלו את המהומה כדי לבזוז חנויות.
לקורנו האשים את השמאל הקיצוני בארגון חלק מההתפרעויות והבהיר כי הממשלה לא תאפשר לאלימות להפוך לכלי להשגת מטרות פוליטיות. "למי שרוצים להשתמש באלימות הזאת כחימום לקראת הבחירות לנשיאות, אני אומר בבירור: לא ניתן להפחיד אותנו", הצהיר ראש הממשלה.
גם הנשיא עמנואל מקרון פרסם גינוי חריף והבטיח כי מי שתקפו מוסדות ציבור, השחיתו רכוש ובזזו חנויות יועמדו לדין.
מקרון האשים את המתפרעים בניסיון לפגוע במוסדות הרפובליקה ולמנוע מאזרחים המבקשים למחות בדרכי שלום לממש את זכותם.
הטענות נגד השמאל הרדיקלי הפכו מיד לחלק מהעימות הפוליטי. מנהיג מפלגת "צרפת הבלתי כנועה", ז'אן-לוק מלנשון, שתמך במחאת התלמידים, מתח ביקורת על התנהלות המשטרה והאשים את הרשויות בהחרפת העימותים. עם זאת, הוא קרא למפגינים להימנע מביזה והבהיר כי היא מנוגדת לדרכי הפעולה של תנועתו.
מנגד, מנהיגת הימין הלאומי מארין לה פן גינתה את המתפרעים והאשימה את מפלגתו של מלנשון בהענקת לגיטימציה לאלימות.
העובדה שהממשלה מצביעה על השמאל הקיצוני אינה מוכיחה שכל המתפרעים השתייכו לארגונים פוליטיים. דיווחים מהשטח מצביעים גם על קבוצות שבאו לנצל את המהומות לביזה ולהרס, ללא השתייכות פוליטית ברורה.
האפודים הצהובים חוזרים: המחאה שלא הסתיימה
כדי להבין את גל המחאה הנוכחי צריך לחזור לנובמבר 2018. אז יצאו אלפי צרפתים להפגין נגד העלאה מתוכננת של המס על הדלק. בתוך שבועות הפכה המחאה למרד עממי רחב נגד יוקר המחיה, נטל המסים ותחושת הניתוק של האליטות הפוליטיות בפריז.
המפגינים בחרו באפוד הזוהר הצהוב, שכל נהג בצרפת מחויב להחזיק ברכבו, כסמל למאבק. מה שהחל כמחאת נהגים הפך לתנועה שהוציאה המונים לרחובות, חסמה כבישים וטלטלה את נשיאותו של מקרון.
בפריז נרשמו אז עימותים אלימים בשדרות השאנז אליזה, חנויות נבזזו ומבני ציבור הותקפו. מקרון נאלץ להכריז על צעדים כלכליים בניסיון להרגיע את הזעם.
שמונה שנים חלפו, אבל הטענות שהשמיעו המפגינים אז לא נעלמו. עליות המחירים, החשש מפגיעה בקצבאות ובשירותים הציבוריים והפערים הכלכליים ממשיכים להעסיק חלקים גדולים מהציבור הצרפתי.
הפעם החלה ההתארגנות המחודשת ברשתות החברתיות, בעקבות מחאת תלמידי התיכון שהלכה והתרחבה. פעילי האפודים הצהובים הצטרפו, ואיגוד העובדים CGT קרא להעלאת שכר וקצבאות פנסיה, להורדת מחירים ולהגנה על השירותים הציבוריים.
סקר שנערך באוקטובר בקרב 2,000 צרפתים העלה כי כ-45% מהנשאלים מודאגים מעליית יוקר המחיה והאינפלציה.
בשבת האחרונה כבר נראו שוב האפודים הצהובים ברחובות. אלא שבניגוד למחאה המקורית של 2018, הפעם הצטרפו אליהם גם תלמידים, מורים, עובדים, גמלאים וקבוצות נוספות, שכל אחת מהן הביאה עמה דרישות משלה.
התלמידים הציתו את המחאה, גרטה תונברג הצטרפה
גל המחאות הנוכחי לא החל בהסתערות על בניין ממשלתי, אלא בבתי הספר שבפרברים העניים שמצפון לפריז.
תלמידי תיכון מחו על היעדרות מורים, מחסור בכוח אדם, כיתות צפופות ומבנים מוזנחים. המחאה התפשטה במהירות לערים נוספות, ובשבועות האחרונים השתתפו בה עשרות ומאות אלפי תלמידים.
ביום שלישי, 13 באוקטובר, השתתפו כ-161 אלף בני אדם במחאות הקשורות למערכת החינוך, לעומת כ-266 אלף בשבוע שקדם לו. באותו יום נסגרו 214 בתי ספר בעקבות ההפגנות, לאחר שבשבוע הקודם הגיע מספרם לכ-800.
למחאה הצטרפה גם פעילת האקלים השוודית גרטה תונברג, שהגיעה להפגנת תלמידים בסן-דני והביעה תמיכה בדרישותיהם לשיפור תנאי הלימוד.
תונברג, שבשנים האחרונות הפכה גם לפעילה בולטת נגד ישראל, אינה עומדת בראש המחאה הצרפתית. השתתפותה הייתה חלק מההתגייסות הציבורית הרחבה סביב מאבק התלמידים.
העימותים בין המפגינים למשטרה עוררו ביקורת קשה על השימוש באמצעים לפיזור הפגנות. באחד האירועים איבד מפגין בן 17 את כף ידו בעקבות פגיעת רימון משטרתי, והנסיבות עוררו דרישה לבדיקת התנהלות כוחות הביטחון.
ממשלת צרפת מכירה בבעיות במערכת החינוך, אך מתקשה להיענות לדרישות התקציביות הנרחבות על רקע מצבה הכלכלי של המדינה.
חצי שנה לבחירות: מקרון נפרד מצרפת מפולגת
המחאה מתרחשת כאשר צרפת מתקרבת לבחירות לנשיאות באביב 2027. עמנואל מקרון, שנבחר לראשונה בשנת 2017 ונבחר לכהונה נוספת בשנת 2022, אינו רשאי להתמודד לכהונה שלישית ברציפות.
מקרון הגיע לשלטון כהבטחה פוליטית גדולה. הוא הציג את עצמו כמי שיכול לפרוץ את החלוקה המסורתית בין ימין לשמאל, לבצע רפורמות כלכליות ולהחזיר לצרפת את מעמדה כמנהיגה אירופית מרכזית.
אלא ששנות שלטונו התאפיינו בעימותים פוליטיים וחברתיים חוזרים: מרד האפודים הצהובים, המחאה נגד הרפורמה במערכת הפנסיה, משברים בפרלמנט והתחזקות המחנות הפוליטיים משני קצות המפה.
כעת, כאשר הבחירות מתקרבות, שני המחנות המרכזיים באופוזיציה מבקשים לנצל את המשבר.
עימותים בפריז ובמרסיי במחאה על יוקר המחיה; המשטרה השתמשה בגז מדמיע
בימין הלאומי, המזוהה עם מארין לה פן ומפלגת האיחוד הלאומי, מציגים את ההתפרעויות כהוכחה לכישלון הממשלה בהבטחת הסדר הציבורי. בשמאל הרדיקלי, בהובלת מלנשון, מדגישים את השחיקה בשירותים הציבוריים ואת המדיניות הכלכלית של הממשלה כמקור לזעם האזרחים.
הממשלה ניצבת אפוא בפני שתי בעיות שונות: ההתפרעויות האלימות, המחייבות תגובה משטרתית ומשפטית, והמחאה החברתית הרחבה, שאי אפשר לפתור באמצעות מעצרים בלבד.
הזווית היהודית: צרפת שוב נבחנת בשאלת הביטחון
עבור מאות אלפי היהודים החיים בצרפת, יכולתה של המדינה להבטיח ביטחון אישי אינה עניין תיאורטי.
הקהילה היהודית בצרפת חוותה לאורך השנים פיגועי טרור אנטישמיים ואיומים על מוסדות יהודיים. הרצח בבית הספר היהודי בטולוז בשנת 2012 והפיגוע במרכול הכשר בפריז בשנת 2015 נותרו שניים מהאירועים הקשים בתולדותיה בעשורים האחרונים.
בגל המחאות הנוכחי הופיעו גם מסרים פרו-פלסטיניים במרחב הציבורי. בין היתר תועד בפריז הכיתוב "שחררו את עזה" על תריס של חנות לאחר ההפגנות. עם זאת, אין בכך כדי להצביע על קשר בין ההתפרעויות לבין מתקפה מאורגנת נגד יהודים, ולא דווח על מתקפה כזאת במסגרת האירועים שנבדקו.
המשמעות היהודית של המשבר נוגעת בראש ובראשונה ליכולתה של הרפובליקה להבטיח את ביטחון אזרחיה. כאשר מתפרעים מצליחים לפרוץ לבנייני עירייה, לבזוז עסקים ולתקוף שוטרים, עולה השאלה כיצד תתמודד המדינה עם איומים ממוקדים על קהילות ומוסדות רגישים.
מנקודת מבט ישראלית ושמרנית, האירועים בצרפת ממחישים את חשיבותה של אכיפת חוק נחושה. חופש המחאה הוא חלק בלתי נפרד ממשטר דמוקרטי, אך אין פירושו חסינות למי שמצית בניינים, תוקף שוטרים או פוגע ברכושם של אזרחים.
מי ישלם את מחיר המהומות?
בשעה שהממשלה מבטיחה להעמיד לדין את המתפרעים, הרשויות המקומיות ובעלי העסקים מתחילים לאמוד את הנזקים.
בלימוז' ניצב בניין עירייה היסטורי שנפגע קשות בשריפה. במרסיי דורש ראש העיר תשובות מהממשלה על הכישלון בהגנה על העיר. בפריז נותרו חנויות שנפרצו, חלונות ראווה מנופצים ורחובות שיידרשו לשיקום.
מקרון יסיים את כהונתו בשנה הבאה. יורשו יידרש להתמודד לא רק עם המחיר הכלכלי של ההתפרעויות, אלא גם עם הזעם החברתי שהוציא מאות אלפי אזרחים לרחובות.
שמונה שנים אחרי מרד האפודים הצהובים, צרפת שוב מגלה עד כמה קשה להפריד בין מחאה עממית רחבה לבין קבוצות שמבקשות לנצל אותה לאלימות.
המתפרעים יוכלו להיעצר, והחנויות שנבזזו יוכלו להשתקם. אבל כל עוד המצוקות שהציתו את המחאה יישארו ללא מענה, גם החזרת הסדר לרחובות לא תבטיח שהזעם הצרפתי לא יתפרץ שוב.
