נכנס לפנתיאון? הסיפור המפתיע מאחורי הביטוי המוכר

כשאומרים על אדם שהוא "נכנס לפנתיאון", מתכוונים בדרך כלל לכך שהשיג משהו יוצא דופן, כזה שייזכר עוד שנים רבות. אבל מאחורי הביטוי המחמיא מסתתר סיפור היסטורי מפתיע, שמתחיל במבנה עתיק ברומא וממשיך בהחלטה של השלטון הצרפתי להפוך מבנה מפואר למקום מנוחתם של גדולי האומה.

את הסיפור חשף עפר גדנקן בפינתו הקבועה 'מאיפה אתה יודע', בתוכנית 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי', שבה הוא מתחקה אחר מקורם של ביטויים ומושגים שכולנו משתמשים בהם.

הכול התחיל בכיפה עצומה ברומא העתיקה

לפני כאלפיים שנה הוקם ברומא מבנה מפואר שנקרא הפנתיאון. המבנה, שנחשב לאחד מההישגים האדריכליים המרשימים של העולם העתיק, התפרסם במיוחד בזכות כיפת הבטון העצומה שלו.

במרכז הכיפה נותר פתח עגול הפונה לשמיים, שדרכו חודרים אל המבנה אור השמש וגם מי הגשמים.

ההישג ההנדסי היה יוצא דופן לתקופתו: בניית כיפת בטון רחבת ממדים ללא תמיכות פנימיות, באופן שאפשר למבנה לשרוד כמעט אלפיים שנה.

הפנתיאון ניצב ברומא עד היום, והוא נחשב לאחד המבנים העתיקים השמורים והמרשימים בעולם.

אלא שהקשר בין המבנה הרומאי לבין הביטוי שבו אנחנו משתמשים כיום נוצר מאות שנים מאוחר יותר, דווקא בצרפת.

ההחלטה הצרפתית שהפכה מבנה להיכל תהילה

בסוף המאה ה-18, בתקופת המהפכה הצרפתית, החליט השלטון החדש בפריז להסב מבנה מפואר, שבנייתו הושלמה זמן קצר קודם לכן, למקום קבורה והנצחה של אישים שהותירו חותם יוצא דופן על האומה הצרפתית.

המבנה קיבל את השם 'הפנתיאון', בהשראת המבנה המפורסם ברומא.

מעתה, הכניסה אליו לא הייתה עניין של מה בכך. ההחלטה להעניק לאדם מקום מנוחה בפנתיאון הפכה לאחד מסמלי ההוקרה הממלכתיים הבולטים בצרפת.

בין האישים שזכו להיקבר או להיות מונצחים במקום נמנים הסופר ויקטור הוגו, המדענית מארי קירי, לואי ברייל שפיתח את כתב ברייל לעיוורים, והסופר אמיל זולא, שהתפרסם בין היתר במאבקו נגד העוול שנעשה לקצין היהודי אלפרד דרייפוס.

איך הפך מקום קבורה למחמאה?

כאן מגיע החלק המעניין בסיפור.

במהלך המאה ה-19 התרחבה משמעותו של הפנתיאון הצרפתי מעבר למבנה הפיזי. הכניסה להיכל הזיכרון של גדולי האומה הפכה לדימוי של תהילת עולם ושל מקום מכובד בזיכרון ההיסטורי.

בהדרגה החלו להשתמש במושג גם באופן מושאל: לא רק אדם שזכה להנצחה ממלכתית יכול "להיכנס לפנתיאון", אלא גם יצירה ספרותית, נאום, הישג ספורטיבי או אירוע שנחרת בזיכרון הציבורי.

המשמעות הזאת הגיעה גם לעברית, וכיום אנחנו משתמשים בביטוי בלי לחשוב כלל על המבנה העתיק ברומא או על מקום הקבורה בפריז.

"אתה יכול להגיד את זה על נאום, אתה יכול להגיד את זה על שיר מאוד מוצלח", הסביר גדנקן במהלך הפינה ב'קול חי'.

ברמן סיכם בחיוך כי אין לו ספק שגם הפינה 'מאיפה אתה יודע' ראויה להיכנס לפנתיאון.

כך הפך שמו של מבנה אדריכלי עתיק לביטוי שגור בשפה העברית, המתאר את פסגת ההצלחה ואת הזכות להיזכר לדורות.

האזינו לפינה המלאה מתוך 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי':