מסר של גאווה יהודית, עשייה והמשכיות תורנית עמד במרכז דבריו של הרב ליאור גלזר, רב בית המדרש "פתח הדביר" בשכונת קריית הרצוג בבני ברק, שהתארח במוצאי שבת פרשת נח בשיעורו השבועי של מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף בבית הכנסת 'היזדים' בירושלים.
הרב גלזר, הידוע בסגנונו הסוחף ובהומור המיוחד המלווה את דרשותיו, התכבד לשאת דברים לפני תחילת שיעורו של הראשון לציון, והקדיש את דבריו למורשת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל, תוך שילוב רעיונות מפרשת השבוע וסיפורים מחיי היום-יום.
בפתח דבריו הביע הרב גלזר את התרגשותו מהזכות לשאת דברים במחיצת הראשון לציון, ובירך אותו בבריאות ובאריכות ימים. לאחר מכן התייחס לתקופה שלאחר חגי תשרי, והדגיש כי ההתעוררות הרוחנית שאפיינה את הימים הנוראים אינה צריכה להיעלם עם החזרה לשגרה.
עוד באתר:
את המסר המחיש באמצעות סיפור משעשע על משגיח בישיבה שהחליט להחזיק תרנגול בחדרו כדי להעיר את הבחורים לסליחות. אלא שלדבריו, הניסיון הסתיים בכישלון: "התרנגול דרך בישיבה, קם בתשע וחצי, קם ברבע לעשר, קם באחת וחצי. התרנגול התקלקל, הוא התחבר לחבר'ה העייפים". בעקבות הבדיחה הדגיש הרב כי יש לשמור לאורך השנה על ההתלהבות וההתעוררות של חודש תשרי.
"צדיק בלי מתנגדים זה לא צדיק"
בהמשך עבר הרב לפרשת נח ולדברי חז"ל על הפסוק "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", המאפשרים לדרוש את דמותו של נח לשבח או לגנאי. הרב גלזר תהה מדוע יש מי שבוחר לדרוש את נח לגנאי כאשר אפשר לפרגן לו ולדרוש את מעשיו לשבח. את התשובה הביא בשם הסבא משפולי, שלדבריו הסביר כי גם לצדיקים גדולים יש מתנגדים, וכי אין בכך כדי להפחית ממעלתם. "אם אפשר לדרוש לשבח, אתה יכול לפרגן, יש בן אדם, תפרגן לו, מה הבעיה?", שאל, והוסיף בהומור כי "צדיק בלי גנאי זה לא צדיק".
הרב גלזר הזכיר בהקשר זה את המחלוקת ההיסטורית בין הסבא משפולי לרבי נחמן מברסלב, והביא את המסופר על צערו של הסבא משפולי לאחר פטירת רבי נחמן. מכאן עבר להבדל שבין נח, שעליו נאמר "את האלוקים התהלך נח", לבין אברהם אבינו, שנאמר עליו "התהלך לפני והיה תמים". לדבריו, ההבדל שבין השניים מלמד על החשיבות שבנקיטת יוזמה וביכולת להוביל מהלכים מתוך ביטחון ואמונה, ולא להסתפק בתגובה למציאות הקיימת.
יחידות דיור, תרנגולים והחיים בבני ברק
כדרכו, לאורך הדרשה שילב הרב גלזר שורת בדיחות שהעלו חיוכים בקרב המשתתפים. כאשר הזכיר את מצוות מעקה, סיפר על ילד בתלמוד תורה בבני ברק שנשאל מה הדבר הראשון שצריך לעשות לאחר בניית גג. בעוד התשובה המתבקשת הייתה התקנת מעקה, השיב הילד: "יחידת דיור". הרב הוסיף בחיוך כי בבני ברק, עוד לפני המעקה, יש מי שכבר מתכנן את ההרחבה הבאה.
בהמשך התבדח על מצוקת הדיור, על הבנייה הצפופה בעיר ועל האווירה המיוחדת בבתי הכנסת ובשכונותיה. "אני אוהב את העיר הזאת", הבהיר, תוך שהוא מוסיף סיפורים על תושבי העיר ועל המנהגים המיוחדים המזוהים עמה.
גם הפערים התרבותיים בין אשכנזים לספרדים זכו להתייחסות משעשעת. הרב גלזר סיפר על יהודי ממוצא מרוקאי שביקש להכניס את בתו לסמינר וניסה להציג את עצמו כאשכנזי, אלא ששם משפחתו "ממן" הסגיר את מוצאו. בהמשך הסיפור השווה האיש את עצמו לוופל המצופה בלבן מבחוץ, אך כהה מבפנים. הדברים נאמרו כחלק משורת בדיחות על דימויים חברתיים ועל היחסים בין העדות.
"איך אפשר ללמוד שני חלקים בשבת אחת?"
בהמשך עבר הרב גלזר לדמותו של מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל, והביא סיפור שנועד להמחיש את בקיאותו העצומה בתורה. לדבריו, כאשר יצאו לאור שני חלקים של ספר תורני העוסק בהלכות שבת, התברר כי מרן כבר הספיק לעבור עליהם במהלך שבת אחת, ואף הכין הערות והשגות הלכתיות מפורטות.
הרב גלזר תיאר את ההתפעלות שאחזה בסובבים לנוכח היקף הלימוד והזיכרון העצום של מרן. "איך יכול להיות שבשבת אחת, חלק ב' וחלק ג', כבר יש לו הערות מסודרות?", שאל. לדבריו, הרב עובדיה שלט במרחב עצום של ספרות תורנית, לרבות חיבורים נדירים שלא היו מוכרים לרבים.
אלא שלדבריו, גדולתו של הרב עובדיה לא התבטאה רק בבקיאותו ובידיעותיו בתורה, אלא גם בכוחו להשפיע על ציבור רחב ולהנחיל הלכות ומנהגים שהיו מוכרים בספרות התורנית, אך לא תמיד זכו לתפוצה ציבורית משמעותית. הוא הזכיר כדוגמאות את פסיקותיו בענייני בשר חלק, הלכות שבת, כשרות היין והנחת תפילין דרבנו תם, והדגיש כי השפעתו של מרן הפכה נושאים הלכתיים רבים לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של ציבור רחב.
"במקום לבכות, הוא התחיל לבנות"
שיא הדרשה הגיע כאשר הרב גלזר התייחס למהפכה התורנית והחברתית שחולל מרן הרב עובדיה יוסף בקרב הציבור הספרדי. לדבריו, במשך שנים רבות התמודד הציבור הספרדי עם תחושות של קיפוח ועם קשיים בהשתלבות במסגרות שונות, אולם הרב עובדיה בחר שלא להסתפק בהבעת מחאה, אלא לבנות מוסדות, להעמיד תלמידי חכמים וליצור תשתית עצמאית של תורה וחינוך.
"מרן החליט, אני מפסיק לבכות, אני מתחיל לבנות. אני יותר לא בוכה, אני בונה", אמר הרב גלזר, והציג את המשפט כיסוד מרכזי בדרכו של מרן. הוא המחיש את הרעיון באמצעות סיפור על אדמו"ר שביקשו ממנו לחתום על עצומה נגד בניין שהוקם בקרבת מוסדותיו, אך הוא העדיף להקים בעצמו בניינים נוספים במקום להיאבק בבנייה של אחרים.
הרב גלזר הוסיף כי כוחו של מרן התבטא ביכולתו לרתום את השפעתו הציבורית להקמת ישיבות, תלמודי תורה ומוסדות חינוך. "הוא לוקח את הבניין הזה, מעביר אותו לתלמוד תורה. הוא לוקח את זה, מעביר את זה לישיבה", תיאר. לדבריו, המהפכה התורנית שהוביל הרב עובדיה שינתה את פניו של הציבור הספרדי, והעניקה לדורות של צעירים תחושת שייכות וגאווה בזהותם התורנית.
"היום כולם בני תורה, עם גאווה יהודית"
לקראת סיום דבריו חזר הרב גלזר לזיכרונות ילדותו בחולון, ותיאר את השינויים שחלו בציבור הספרדי בעשורים האחרונים. לדבריו, בעבר ניתן היה לראות בכינוסים תורניים קהל מגוון מבחינת הופעתו ואורחות חייו, ואילו כיום, בכינוסים שבהם משתתף הראשון לציון, ניכר ציבור גדול של בני תורה בעלי זהות תורנית מגובשת.
הרב ייחס את השינוי לפועלו של מרן הרב עובדיה יוסף ולממשיכי דרכו, ובראשם בנו, הראשון לציון הגר"י יוסף. הוא הדגיש כי לצד האתגרים העומדים בפני עולם התורה כיום, יש להמשיך את תנופת העשייה וההתפתחות שהחלה בדורות הקודמים.
בסיום בירך הרב גלזר את הראשון לציון בבריאות ובאריכות ימים, והתייחס בהומור להספקו התורני העצום ולספרים הרבים שהוא ממשיך להוציא לאור. "הרב אוכל ארוחת צהריים, מוציא עוד קונטרס. אוכל ארוחת ערב, עוד סט", התבדח, והביע תקווה כי יוסיף לחבר ספרים ולהרביץ תורה עוד שנים רבות.
את דבריו חתם בקריאה להמשיך את דרכו של מרן הרב עובדיה יוסף, לא רק בלימוד התורה ובהפצתה, אלא גם בעשייה ובבניית מוסדות לדורות הבאים.
