כולנו משתמשים בביטוי "כלל אצבע" כשאנחנו רוצים לתאר שיטה פשוטה לקבלת החלטות, בלי להסתבך בחישובים מדויקים. אבל מה הקשר בין האצבעות שלנו לבין כללים מעשיים? ואיך נכנסו לסיפור שלושה גרגירי שעורה?
בפינתו 'מאיפה אתה יודע', בתוכנית 'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי', יצא עפר גדנקן למסע היסטורי בעקבות אחד הביטויים השימושיים ביותר בשפה.
כשאגודל היה תחליף לסרגל
עוד באתר:
גדנקן הסביר כי בעבר הרחוק, כשיחידות המידה לא היו אחידות והסרגלים יוצרו בעבודת יד, בעלי מלאכה נזקקו לפתרונות זמינים למדידת עצמים קטנים.
אחת היחידות המוכרות הייתה האינץ', שמקורה בחלוקת כף הרגל ל-12 חלקים. לפי התיאור שהביא גדנקן, במאה ה-14 נקבע באנגליה כי אורכו של אינץ' יהיה כאורכם של שלושה גרגירי שעורה יבשים המונחים זה אחר זה.
אלא שגם ההגדרה הזאת לא פתרה את בעיית הדיוק. בעלי מלאכה השתמשו באגודל שלהם כאמצעי מדידה זמין וקבוע לאורך עבודתם.
גדנקן הצביע על קשר לשוני מעניין: בכמה שפות אירופיות, ובהן צרפתית והולנדית, המילה המשמשת לאגודל משמשת גם לציון יחידת המידה אינץ'.
ומה הקשר לבירה?
לדברי גדנקן, גם מבשלי בירה נהגו בעבר להיעזר באגודל כדי להעריך את טמפרטורת הנוזל, לפני שהיו ברשותם מכשירי מדידה מדויקים.
בהמשך הסביר כי הביטוי האנגלי Rule of Thumb, שפירושו המילולי "כלל אגודל", תועד כבר במאה ה-17 בהקשר של פעולה המבוססת על ניסיון מעשי ולא על מדידה מדעית.
עם זאת, המקור ההיסטורי המדויק של הביטוי אינו מוסכם לחלוטין, והקשר למנהגי המדידה הוא אחד ההסברים המוכרים להתפתחותו.
"סליחה, זה לא כלל אצבע, זה כלל אגודל", העיר ברמן בחיוך. "נכון", השיב גדנקן, והסביר כי בעברית התקבע הניסוח "כלל אצבע", אף שבאנגלית הביטוי מתייחס במפורש לאגודל.
וכך, ביטוי שאנחנו משתמשים בו כמעט בלי לחשוב הפך להזדמנות להכיר עולם שבו בעלי מלאכה נאלצו להסתדר בלי סרגלים מדויקים, ולפעמים פשוט סמכו על האגודל.
האזינו לפינה 'מאיפה אתה יודע' מתוך 'מגזין הצהריים' ב'קול חי':
