המפרשים שואלים מדוע ניסיון אור כשדים, שבו אברהם אבינו סירב להשתחוות לצלם והושלך לכבשן האש בשל אמונתו, אינו מתואר בתורה בפירוט, אלא נרמז בפסוק "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". לעומת זאת, הניסיון של "לך לך מארצך" מתואר בהרחבה, ואף הפרשה נקראת על שם הניסיון הזה.
בעל ה'שפתי חיים', רבי חיים פרידלנדר, מבאר כי קיים הבדל מהותי בין מעשה שאדם בוחר לעשות מדעתו לבין מעשה שהוא נצטווה לעשות. כאשר אדם מבין בעצמו מה נכון לעשות, קל לו יותר להתמודד גם עם הקושי. אולם כאשר הוא מקבל ציווי, בפרט בלי הסבר על ההיגיון שמאחוריו, הניסיון קשה הרבה יותר.
לפי זה, אף שמסירות הנפש של אברהם אבינו בכבשן האש הייתה מעשה גדול – הוא לא נדרש לכך בציווי מפורש. לעומת זאת, בציווי של "לך לך מארצך" נדרש אברהם לעזוב את הכול בלי לדעת לאן הוא הולך, ולעשות זאת מכוח דבר השם בלבד. משום כך, התורה מדגישה דווקא ניסיון זה.
עוד באתר:
המשפיע רבי אלימלך בידרמן מוסיף מסר מעשי: אדם עשוי לקבל על עצמו בלילה עול מלכות שמיים ואף לצייר במחשבתו מסירות נפש לקידוש השם. אולם בבוקר, כשהשעון מצלצל והוא נדרש לקום לעבודת השם, מתברר אם אותה קבלה הופכת למעשה. המחשבה הנשגבת אינה מספיקה כאשר מגיע רגע הביצוע.
זהו המסר הטמון בציווי "לך לך": לא להישאר במקום, אלא להתחיל ללכת ולפעול. כפי שמובא בשם חסידות קוצק, זהו הציווי הראשון שנאמר לאברהם אבינו, משום שתחילת הדרך היא הדרישה של האדם מעצמו להתעורר, לצאת ממקומו ולהתקדם בעבודת השם.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
