אומרת התורה: "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל, עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי". רש"י מפרש כי בחזרתו פרע אברהם אבינו את הקפותיו. כלומר, החובות שצבר בדרך למצרים, כשלא היה בידו כסף לשלם למארחיו. אלא שה'חתם סופר' מקשה: כיצד לווה אברהם כסף בלי לדעת בוודאות שיוכל להחזירו, והרי ההלכה אוסרת דבר זה, ואברהם אבינו ידע את התורה כולה?
מסופר על אחד מגדולי בעלי המוסר, שנשאל אם מותר לאדם ללוות כסף מתוך ביטחון בה' שימציא לו את הסכום להחזר. תשובתו הייתה שעליו לבחון אם היה מוכן להלוות לאדם אחר באותו מצב, מתוך אותה אמונה. לפי זה, ביטחונו הגדול של אברהם אבינו אִפשר לו לסמוך על ה' גם בעניין זה.
אולם ה'חתם סופר' אומר שאין הכוונה כפשוטו שהיה לאברהם חובות. ומביא ראיה מהפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן", שרש"י מפרש: עבדים ושפחות שקנה אברהם. מכאן שהיה בידו רכוש, ולכן מתעוררת השאלה מדוע נזקק להקפות. אלא צ"ל שלא מדובר בחובות כספיים, אלא חוב של תשובה למלעיגים.
עוד באתר:
כאשר ירד אברהם למצרים, ליצני הדור לעגו לו ושאלו מדוע עזב את חרן. בחזרתו עם רכוש גדול יכול היה להראות להם כיצד ברכת ה' התקיימה. ה'אור החיים' מדייק מהפסוק "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'" שאברהם יצא לדרך רק משום ציווי ה', ולא כדי לזכות בעושר ובהבטחות.
מסופר כי לאחר השואה פנה אדם ל'אמרי חיים' מוויז'ניץ, כשהוא מתקשה לקבל את התלאות שעבר. הוא הזכיר לו את דברי ה'חתם סופר' והסביר כי לעתיד לבוא נבין את התשובות לכל מה שעברנו, ונפרע את כל ההקפות שלנו. עד אז, המסר הוא לחיות באמונה שלמה, כפי שחי אברהם אבינו והפיץ את האמונה בה' בעולם.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
