טיעונים ששמעתי מחברים ששוקלים להצביע ביודעין למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה:
1. זה לא נחשב בזבוז של קול כי הקול שלי נשמע. רואים שזו מחאה.
האמת: לא רואים וזה לא מעניין אפילו כלב. שעה אחרי פרסום התוצאות והמחאה שלך תישכח מלב. רוצה הוכחה? זוכר את המפלגות של אמסלם? ואמנון יצחק? ואלי ישי? ויוסי כדורי? אני יכול להמשיך עד אינסוף כמעט. לכולם היו קמפיינים נמרצים ומשוכנעים בעצמם, כולם נעלמו בתהום הנשייה. אין דבר כזה הצבעת מחאה אפקטיבית בישראל, מעולם לא הייתה וכנראה לא תהיה גם בעתיד.
עוד באתר:
2. עכשיו זה לא יעבוד אבל בבחירות האלו לא תהיה הכרעה ונלך לסיבוב נוסף, שם תראה ש"יספרו אותנו".
האמת: ההנחה שלא תהיה הכרעה בבחירות האלו היא כמעט הבל גמור. בערך ב99% מהתסריטים, כולל כאלו של שוויון בין גושי, תהיה הכרעה ותקום ממשלה. בין אם מדובר בממשלת ימין, שמאל או אחדות, תהיה לה תוחלת חיים של לפחות שנתיים כי כולם בכל הצדדים למדו מטעויות העבר. מה שהיה כאן לפני 5 ו-6 שנים היה האנומליה, לא האידיאל.
3. בכל זאת, גם אם ייקח זמן עד הבחירות, כבר לא יוכלו להתעלם מאיתנו. הנה תראה איך בן גביר ופייגלין התחילו.
האמת: בבחירות לכנסת ה21 פייגלין קיבל 118 אלף קול, 2.74% מהקולות. בסקרים הוא קיבל בממוצע כ8 מנדטים והיו שהביאו אותו לדו ספרתי. זה חתיכת מקדם.
בבחירות לכנסת ה22 בן גביר קיבל 83 אלף קול, 1.88% מהקולות.
שניהם התפוגגו בהמשך, וחזרו רק מאוחר יותר דרך רשימות ואחרי עבודה קשה מאוד ומאומצת. זהות לא התמודדה לכנסת ה22, בן גביר קיבל רק 19 אלף קול בכנסת ה23.
אבל יש פה הבדל עמוק יותר ומשמעותי יותר: לבן גביר ולפייגלין יש בייס קשיח של מעריצים, כמה עשרות אלפים שילכו אחריהם באש ובמים. האם המועמד שלכם הוא כזה להיט? האם הכרתם את השם שלו לפני חודשיים? לפני חצי שנה? ואם כן, האם כבר אז ראיתם בו מגנט להמונים? אתם באמת חושבים שהוא דמות במודל הזה?
4. גם אם יתעלמו מאיתנו, תמיד נוכל לסחור בקולות. אם נביא עכשיו מנדט או שניים, מפלגות ינסו לשבץ אותנו בשביל לקבל אותם.
האמת: באף מפלגה לא יושבים מטומטמים. נניח שתגיעו ליו"ר מפלגה x, נקרא לו איזנקוט רק לשם הנוחות. היועצים שלו יעשו בדיקה מהירה, מאיפה הגיעו הקולות שלכם, כמה מהם ילכו אחריכם באש ובמים (תזכרו, יו"ר המפלגה שלכם הוא לא אדמו"ר והמצביעים אינם חסידים, חלק מהם ימנים או שמאלנים או מזוהים בצורה כזו או אחרת עם דעות שלא יאפשרו להם ללכת למפלגה החדשה), וכמה השווי האלקטורלי האמיתי שלכם. הסיכוי שתקבלו שיריון ריאלי נמוך, הסיכוי שתקבלו שניים כאלו הוא אפסי.
5. לא מעניין אותי. לא מתחבר לאף מפלגה קיימת וזה מה שנשאר לי.
האמת: למרות שהבחירות בישראל מתנהלות בפתק אחד למפלגה, הן אינן בחירות למפלגות אלא לגושים. המפלגה היא רק שלב שני בעצם. מי שמסתכל על מפת המפלגות ומחפש משהו שקרוב ללבו, הוא מצביע לא רציונלי ולא חכם.
אתה קודם כל בוחר גוש, ואז לוקח מתוכו את המפלגה שהכי קרובה ללבך. בלית ברירה, את זו שהכי פחות רחוקה.
על הפרק לא נמצאים זוטות של חיי היומיום, אלא שאלות יסוד קיומיות. בעיניי, שתי השאלות הכי דרמטיות הן ההתנהלות מול איראן וגרורותיה והדורסנות וריסוק הדמוקרטיה על ידי מערכת המשפט. לכן, כל קול שלא הולך לגוש הימין הוא בעצם קול שעטופי הגלימות, באיראן ובבג"ץ, יהיו מאושרים ממנו.
אחרי שתבחר גוש (גוש הימין, כמובן 😉), תבחר בתוכו איזו מפלגה שמתחשק לך שעוברת חסימה בוודאות. אז אפשר לעשות את החשבון של מה הכי קרוב ללבך או הכי פחות גורם לך לסתום את האף.
בתקווה לבחירה מושכלת.
