מעמד מרגש וסוחט דמעות נערך בימים האחרונים בבית הדין הרבני בירושלים. המעמד סגר מעגל לאחר מסכת של תלאות שנפרשה על פני שנים ארוכות. אסתר (שם בדוי) וששת ילדיה חולצו לפני חודשים אחדים לאחר שנים של חיים רוויי סבל ויגון בכפר ערבי. בגיל צעיר יחסית נקלעה אסתר למעגל החיים שנכפה עליה כתוצאה ממשבר משפחתי שחוותה. כשעברה להתגורר בכפר הערבי, לא דימתה בנפשה כי חייה יהפכו לגיהינום. ילדיה נולדו בזה אחר זה שנה אחר שנה, בעודה סובלת מיחס נוקשה ואכזר מצד האב הערבי וכל בני החמולה.
אסתר (שם בדוי), גדלה בבית ממוצא קווקזי. מעגל החיים הקשה הוביל אותה לבחירה מפוקפקת של מגורים בכפר הערבי בחיק משפחה שנראתה תחילה כמסבירת פנים. כשגילתה את האמת המרה, היה זה מאוחר מאוד עבורה. החמולה סגרה עליה כמו צבת מלקחיים ולא העניקה לה כל אפשרות לחשוב על אפשרות אחרת.
הייאוש שלה היה כל כך גדול עד שכשהחליטה שעליה לעשות מעשה ולהימלט מן המקום, זה לא היה מפני שחשבה שיש לה סיכוי לעתיד טוב יותר אלא משום שהגיעה למסקנה מרה אחרת: "אינני רוצה שבבוא יומי יקברו אותי בבית קברות מוסלמי", כך אמרה לעובדת הסוציאלית של יד לאחים, שיצרה עמה קשר לאחר שהעזה ליצור קשר עם מוקד החירום של הארגון. כשגורמי המקצוע נכנסו לעובי הקורה, הם גילו את תמונת המצב המחרידה: שישה ילדים קטנים שכלל אינם יודעים את עצם היותם בנים לעם היהודי ואם אכולה מתסכול שמחשבת את קיצה.
עוד באתר:
תוכנית החילוץ הייתה נועזת אך איש לא לקח סיכונים. המטרה הייתה להעביר באחת את האם והילדים למקום מבטחים, הרחק כמטחווי קשת מהכפר המוסלמי בו התגוררו עד כה. הנתונים שהיו בידי האם לא הותירו מקום לספקות באשר לסיכוייה להביא לכך שגם הרשויות יעמדו לימינה ויאסרו על האב הערבי ליצור עם הילדים כל קשר. המחלקה המשפטית ביד לאחים ליוותה את המקרה והידקה את הקצוות מכל כיוון אפשרי.
לפני ימים אחדים, בהתייצבה בפני בית הדין, אמרה אסתר בקול רועד מהתרגשות: "אני יהודייה ורוצה לחזור לדת שלי. אחרי שעשיתי טעויות והיום אני משלמת עליהן, אני רוצה להיות שלמה עם עצמי ולחזור לצור מחצבתי". אנשי יד לאחים שליוו את המעמד כולו ציינו כי דמעות נראו בזוויות של הדיינים עצמם שעה שמפיה של אסתר יצאו הדברים הכנים והנרגשים.
בארגון יד לאחים אישרו השבוע את פרטי המקרה וציינו כי הילדים נרשמו בימים האחרונים למוסדות חינוך תורניים ומתאימים. עוד אמרו ביד לאחים: "סיפורה של אסתר ממחיש כיצד גם לאחר שנים ארוכות של חיים בסביבה מוסלמית עוינת, הניצוץ היהודי ממשיך לפעום ומבקש לשוב לשורשיו. אנו ממשיכים ללוות כל יהודייה המבקשת לשוב לעמה ולמורשתה, בסבלנות, ברגישות ובאמונה שלעולם לא מאוחר לחזור הביתה, כי אנו יודעים שאף פעם לא מאוחר וכי לא מוותרים על אף יהודי".
