"למי אברהם ושרה היו מצביעים בבחירות?". את השאלה יוצאת הדופן הזו הציב הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון במשא מיוחד לפרשת לך לך, שבו קשר בין אחד המדרשים המפורסמים על אברהם אבינו לבין האחריות המוטלת על כל יהודי כלפי העולם שסביבו, ובפרט בתקופות של הכרעות ציבוריות.
הרב פתח בשאלה יסודית: מדוע בחר הקב"ה דווקא באברהם אבינו להיות אבי האומה היהודית? בעוד שהתורה מתארת את צדקותו של נח ואת מעשיו של משה רבנו, הבחירה באברהם מופיעה ללא הקדמה מיוחדת, בציווי "לך לך".
את התשובה מצא הרב במדרש בראשית רבה: "משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: אני הוא בעל הבירה".
עוד באתר:
הארמון הבוער והחיפוש אחר בעל הבית
הרב הציג שני פירושים למושג "בירה דולקת".
על פי ביאור ה'שפת אמת', המילה "דולקת" מבטאת רדיפה וחיפוש בלתי פוסקים. אברהם ראה בני אדם הרודפים אחר כסף, כבוד, מעמד ותענוגות, והבין כי מאחורי כל השאיפות הללו מסתתר צימאון עמוק למשמעות ולתכלית.
אברהם לא הסתפק בתחליפים החיצוניים, אלא ביקש למצוא את מקור החיים עצמו.
הפירוש השני מתייחס לבירה העולה באש. אברהם התבונן בעולם וראה מצד אחד סדר מופלא, חכמה והרמוניה, ומצד שני אלימות, שפיכות דמים, שקר ועוול.
כיצד ייתכן שעולם כה מופלא מלא ברוע? היכן בעל הבית?
לדברי הרב ג'ייקובסון, גדולתו של אברהם הייתה בכך שלא השלים עם הסתירה. הוא לא ברח מן המציאות ולא קיבל את הרוע כגזירת גורל, אלא דרש להבין כיצד ניתן לתקן את העולם.
"איפה אלוקים?" – והתשובה: "איפה אתה?"
בהסתמך על דברי ה'מי השילוח' ועל משנתו של הרב יונתן זקס זצ"ל, הסביר הרב כי התשובה האלוקית לאברהם טמונה בעצם השאלה שהעז לשאול.
הכאב שחש אברהם לנוכח העוול, והצורך הפנימי שלו להיאבק ברוע, מעידים על הנשמה האלוקית הפועמת בקרבו.
הקב"ה, כביכול, אינו רק משיב לאדם השואל היכן בורא העולם בשעה שהארמון בוער, אלא מפנה אליו שאלה משלו: היכן אתה? מה אתה עושה כדי לכבות את השריפה?
מכאן עבר הרב למסר המעשי. האמונה היהודית אינה מסתכמת בהתבוננות רוחנית ובהתעלות אישית. היא דורשת מן האדם לקחת אחריות, להגן על הנפגעים ולהיאבק ברשע.
בהתייחסו למאבק בטרור, הדגיש הרב כי אין לטשטש את ההבחנה המוסרית בין התוקפן לקורבן, וכי חמלה כלפי הפוגע אינה יכולה לבוא על חשבון ההגנה על חפים מפשע.
"כשהבית בוער, לא בודקים אם המים נקיים"
לקראת סיום המשא הפנה הרב את הדברים אל מערכת הבחירות והציג את השאלה: כיצד היו אברהם אבינו ושרה אמנו נוהגים אילו נדרשו להתמודד עם הכרעה ציבורית בימינו?
הרב התייחס לאנשים המתרחקים מן הפוליטיקה משום שהם רואים בה תחום מלא אינטרסים, מחלוקות ופשרות שאינן ראויות.
אלא שכאשר בית עולה באש, אין אדם רשאי להימנע מכיבוי השריפה רק משום שהמים העומדים לרשותו מלוכלכים.
באמצעות המשל הסביר כי גם כאשר הזירה הפוליטית רחוקה משלמות, אין בכך בהכרח הצדקה להימנעות ממעורבות ציבורית.
הרב הציג את ההשתתפות בבחירות כביטוי לאחריות כלפי עתידו של העם היהודי, חינוך ילדיו, ביטחונו ושמירת מורשת האבות.
הוא הדגיש את החשיבות שהוא מייחס לשמירה על קדושת ארץ ישראל, להגנה על חיי יהודים ולהבטחת המשכיותה של האמונה היהודית.
דרכו של אברהם אבינו מלמדת כי אין די באמונה פנימית ובכוונות טובות. כאשר העולם בוער, האדם נדרש לשאול מה בכוחו לעשות כדי לתקנו.
