נאמר בפרשה: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים". ובהמשך מתארת התורה את המפגש עם רבקה: "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל". חז"ל דורשים שיצחק אבינו תיקן את תפילת המנחה, והמילה "לשוח" מתפרשת כלשון תפילה.
בדרך צחות מובא הסבר לשאלה מדוע נפלה רבקה מהגמל כשראתה את יצחק: היא הבחינה בו עומד להתפלל ממש לפני השקיעה, וחשבה שהוא מתפלל תפילת שחרית באיחור גדול, משום שעד אז הייתה זו התפילה היחידה שהייתה. שכן היא לא ידעה שיצחק תיקן את תפילת המנחה.
בספר "אור יקרות", לרבי מאיר טקסין, מובא ביאור נפלא לשאלה מדוע לא תיקן אברהם אבינו את שלוש התפילות, שהרי הוא היה הראשון שהכיר את הקב"ה וקרא לו "אדון". הביאור מתבסס על דברי המדרש "מעשה אבות סימן לבנים", ולפיהם כל אחד מהאבות מסמל תקופה אחרת בתולדות עם ישראל, ובהתאם לה תיקן את התפילה המתאימה לה.
עוד באתר:
אברהם אבינו מסמל את תקופת ההנהגה הניסית והגלויה, שבה נראו לעיני כל עמי הארץ נפלאות הנהגת הקב"ה, מתקופת הירידה למצרים ועד חורבן בית ראשון. לכן תיקן את תפילת שחרית, המסמלת את הבוקר והאור. יצחק אבינו מסמל את תקופת בית שני, שבה כבר חסרו הנבואה, האורים והתומים והכרובים, ולכן תיקן את תפילת מנחה, שמתפללים אותה בשעות שבהן השמש מתחילה לשקוע.
יעקב אבינו מסמל את התקופה שלאחר חורבן בית שני, את הגלות הארוכה ואת הנהגת ה' בהסתר, המכונה "הסתר פנים". כנגד תקופה זו תיקן את תפילת ערבית, המסמלת את החושך, ועליה נאמר שאין לה קבע, משום שהיא תלויה במעשינו ובכוח התשובה, שבאמצעותה ניתן להפוך את החושך לאור.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
